בתקופה לא פשוטה זו שאנו חיים בה, בפתחו של משבר אקלים גלובלי, הישרדות הקדמונים בתנאי מדבר קיצון היא נושא מרתק ורלוונטי יותר מאי פעם.
מחקר דמוגרפי המשחזר את אוכלוסית מזרח בקעת עובדה באלף ה-3 לפנה״ס, מלמד על מימדים של כ-3000 נפש, יותר ממה שמצביעים מחקרים מקבילים על אוכלוסית הר הנגב כולו באותה התקופה!
תנאים ייחודיים נוצרו כאן הודות לכמה גורמים: טופוגרפיה מתונה שמאפשרת למי הגשמים זרימה איטית והשקייה של שטח רחב, ביחד עם מרכיבי קרקע ייחודיים שמאפשרים ספיגת מים טובה ואיוורור בשכבה העליונה, ובעומק שכבת חרסית שמחזיקה את המים ואוצרת אותם.
כל אלה איפשרו כאן שפע של צמחייה, מזון לבעלי חיים בטבע עבור ציידים לקטים, ובהמשך התפתחות ראשונית של חקלאות בעל קדומה.
בשנת 1979, בעקבות הסכם השלום עם מצרים, הועתק בסיס חיל האוויר מבקעת הירח אל בקעת עובדה. באותה שנה התקיים במזרח הבקעה סקר חרום שבו תועדו 756 אתרים ארכיאולוגיים, הפזורים בשטח של 60 קמ״ר, ובהם אתרי מגורים בנויים אבן, מאהלים, גדרות צאן, מתקנים חקלאיים ואתרי פולחן מתקופות שונות.
בהזדמנות זו גם נחפרו כמה אתרים, בינהם האתר היושב במניפת הסחף של נחל עשרון, שנחפר חפירת הצלה בידי נייגל גורינג-מוריס ואבי גופר ב 1980. עשרות חופרים עבדו אז בשטח של 220 מ”ר, במשך שתי עונות.
בשנת 2022 חוזרת לחפור באתר הזה ד”ר מיכל בירקנפלד, מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, עם צוות חפירה קטן. מיכל רצתה לבחון מחדש את האתר עם כלי מחקר חדשניים שקיימים היום, במטרה להבין את הרצף הסטרטיגרפי ולאסוף דגימות לשיחזור סביבתי. השנה (2023) בפברואר היא משלימה כאן חפירה של שלושה שבועות עם צוות של 10 חופרים מכל העולם.
בין גלי האבנים שהנחל סוחף אל בקעת עובדה, לא רחוק מגדר הבסיס, הופיעו אוהל גדול, כמה ג’יפים, הרבה דליים וכלי עבודה, נפה אחת שלא נחה לרגע ועשרה חופרים נחושים. מספרת ד”ר מיכל בירקנפלד, מנהלת החפירה:
האתר, 220 מ”ר של מבנים צמודים בצורת כוורת, מגלה ארכיטקטורה מאסיבית ומורכבת: מקבץ של חדרים צמודים, מסומנים על ידי קירות אבן נמוכים. הקירות שימשו, ככל הניראה למחסה, וגם כבסיס איתן למבני מגורים מחומרים מתכלים כמו אוהלים או סוכות שנבנו מעליהם.
באתר נמצאו גם ממגורה, ודלת אבן שחוסמת את אחד המבנים, מנהג נפוץ אצל הנוודים בכל התקופות: כשעוזבים את הבית סוגרים אותו.
המימצאים מגלים רצף תרבותי ארוך, שמתחיל בסוף הניאוליט הקדם קרמי ב-7000 לפני הספירה ומסתיים ב סוף הכלכולית, 4000 לפנה”ס. היישוב איננו יישוב קבע אלא מאהל זמני של נוודים, וניראה שתושביו התחלפו וחזרו אליו ובנו שוב ושוב בשכבות נוספות לאורך תקופה ארוכה של כ – 3000 שנה!
האתר שינה את התפיסה ביחס לנאוליט בנגב: עד לחשיפתו הדעה הרווחת היתה שיושבי המדבר בתקופה זו היו רק נוודים, המשך של הפלאוליט שעדיין לא פינה את מקומו באיזורי מדבר אלו.
מימצא עשיר של מינרלים מפינן ותמנע, צדפים מים סוף ומהים התיכון, מקדחים להכנת חרוזים ולהבי מגל מאבני צור שנמצאו כאן מעידים על תרבות חומרית עשירה ומורכבות תרבותית משמעותית.
מסתמן שהתושבים הקדומים יותר באתר היו ציידים לקטים, בעוד שבשכבות המאוחרות התגלו גם עצמות של בעלי חיים מבויתים ולהבי מגל שמעידים כניראה על התחלה של חקלאות קדומה.
במחקר משולבים אלמנטים של פליאו סביבה, שכוללים בדיקות של פיטוליתים, (חומרים מהצומח, יבוצעו על-ידי אופיר כץ ממו”פ מדבר וים המלח), בדיקות פחמן 14 לפחם הרב שנמצא בשטח – לתיארוך, וקידוחים במישור הקע ליד היישוב שחרות שיעזרו בהבנת ההרבצה העונתית של המים ושינויי האקלים לאורך התקופות.
החפירה הזו היא נדבך חשוב נוסף בהבנת אורחות חייהם של תושבי המדבר הקדומים ויחסיהם עם הסביבה המדברית, ומה טיבם של חיים הישרדותיים במדבר?
אותנו, תושבי המדבר המודרניים, המרופדים בקידמה של המאה ה-21, מסקרן להבין חיים שכאלה ומה הוא הלך הנפש המניע את התנהלותם.
ענת שאול
מקורות: ד”ר עוזי אבנר, ד”ר מיכל בירקנפלד, איתי עבדי
