כשיערה קניון, תלמידת כיתה י”ב מעין יהב, רצתה לערוך את עבודת גמר בביולוגיה, היא לא חשבה שבתוך זמן קצר תהפוך לפסיכולוגית של דגי זברה ותבדוק את מבנה האישיות שלהם. פגישה משותפת עם ד”ר ניבה בלום ועם ד”ר עודד קינן ממו”פ מדבר וים המלח שלחה אותה לפרויקט שאפתני שהביא בסוף לתוצאות מפתיעות מאוד…
בכתיבת עבודת גמר התחלתי להתעניין עוד כשהייתי תלמידה בחטיבת הביניים ושמעתי על מספר תלמידים שבחרו לעשות עבודת גמר. עבודת גמר היא עבודת מחקר שמונחית על ידי חוקרים ובסיומה מוענקות לכותב העבודה 5 יחידות לימוד לבגרות נוסף על מגמות הלימוד שבחר. אני בחרתי ללמוד במגמת ביולוגיה וכימיה. רציתי להתנסות במחקר מדעי אמיתי ולכן התחלתי בכיתה י”א בתהליך ההכנה של עבודת הגמר. בחרתי לפנות לד”ר ניבה רוסק-בלום ממו”פ מדבר וים המלח היות שהמחקר שהיא עורכת על דגי זברה כמודל לחקר מחלות נראה לי מעניין מאוד. ניבה שאלה אותי אם אני רוצה להתנסות בעבודת מחקר קצת אחרת, שונה ממה שנעשה אצלה עד כה. עוד לפני שניתנה לי ההזדמנות לחשוב, נכנס לחדר ד”ר עודד קינן, גם הוא ממו”פ מדבר וים המלח. עודד חוקר התנהגות של בעלי חיים (בעיקר את הזנבנים בערבה). עודד סיפר שישנם מחקרים רבים היום המנסים למדוד אישיות של בעלי חיים ושהוא וניבה רוצים לנסות ולבדוק אם ניתן לקיים ניסויים כאלו גם על דגי זברה. וכך, את עבודת הגמר שלי כתבתי בנושא: “השפעת גודל הקבוצה בה גדל הפרט על התפתחות האישיות שלו במודל של דגי זברה”.
דגי הזברה שעליהם ביצעתי את המחקר נחשבים לבעלי חיים חשובים מאוד במחקרים של התפתחות חולייתנים ותפקוד הגנים שלהם, זאת בשל העובדה שהגנום שלהם רוצף ונמצא שמור מאוד באבולוציה. נוסף על כך, דג הזברה הוא מין חברתי. ניבה, עודד ואני התחלנו לחשוב ולתכנן מאפס את הנושא שעליו אכתוב את העבודה. לפני שהתחלתי בתהליך של העבודה הזהירו אותי כמובן שזה יהיה קשה ומאתגר ושעליי להיות מחויבת ולרצות את זה כי זה לא פשוט. אך מאז ומתמיד התעניינתי בתחום הביולוגיה ובהתנהגות של בעלי החיים וחשבתי שעבודת הגמר תהיה הזדמנות נהדרת בשבילי להתעמק בנושא שמעניין אותי ושלא נחקר בעבר. עם כל החששות שבדבר, החלטתי לקחת על עצמי את האתגר.
העבודה מתחילה
בשנים האחרונות מצאו מדענים שקיימת שונות עקבית בין פרטים שונים מאותה אוכלוסייה בהתנהגויות שונות. שונות זו מתפתחת כבר בראשית חייו של הפרט (בין שהיא מורשת ובין שהיא נרכשת) ונשארת עקבית במהלך סיטואציות שונות בחייו של הפרט. לשונות הזו ניתן השם “אישיות” (personality). מדענים מחלקים את האישיות של פרטים באוכלוסיות בעלי חיים לשני מאפיינים: אמיצים וביישנים (Boldness vs. Shyness).
מחקרים רבים מראים כי קיים מתאם בין מידת ה”אומץ” של הפרט לבין התנהגויות שונות, כך שפרט “אמיץ” יהיה גם חקרן יותר, אלים יותר ופחות חששן מפרטים חדשים בשטח המחייה. לעומתו, פרט ביישן יהיה פחות חקרן, פחות אלים ויותר חששן. סוגי האישיות השונים עוברים “סלקציה תלוית שכיחות” ומגיעים לשיווי משקל אבולוציוני כך שבסביבה שבה יש הרבה פרטים אמיצים (ולכן גם אלימים יותר) תעדיף הברירה הטבעית דווקא את הביישנים שנמנעים מאלימות, בעוד שבסביבה שבה רוב הפרטים הם ביישנים תהיה העדפה לאמיצים (עד להגעה לשיווי משקל בכל אוכלוסייה). כדי למצוא תשובות לשאלות האלו פיתחו מדענים מבחנים התנהגותיים המאפשרים לברר אם האישיות של הפרט היא ביישנית או אמיצה.
השאלה שלי עסקה בתחום שמעסיק חוקרים כבר שנים רבות. האם לגודל המשפחה/קבוצה שאליה נולד האורגניזם יש השפעה על האישיות שלו בהמשך הדרך? לשם כך גידלתי דגים שבקעו בקבוצות בגדלים שונים: בודדים, זוגות, קבוצות של חמישה וקבוצות של עשרה ושל עשרים וחמישה פרטים. כחודש לאחר הבקיעה ערכתי מגוון ניסויי התנהגות על דגים מכל קבוצה. בניסויים בדקתי הימנעות (אם הדגים נמנעים מפס אדום המוקרן בטאבלט ונע בתחתית האקווריום), חקרנות (עד כמה הם מתקרבים לחפץ חדש שמונח בתחתית האקווריום) ותוקפנות (אם הם תוקפים את בבואתם במראה). לצורך העבודה על הניסויים הגעתי למעבדות של המו”פ בכל שבוע, לעיתים אף מספר פעמים בשבוע לתכנן את מהלך החקר ולערוך את הניסויים. העבודה הייתה מאוד אינטנסיבית ומורכבת ודרשה ממני סבלנות רבה ואף היעדרויות משיעורים בבית הספר. כתיבת הרקע המדעי לעבודה, שעליו התבססתי בניסוי שערכתי, כללה קריאה ותרגום של מאמרים מדעיים באנגלית. הקדשתי את זמני ואת כל כולי למחקר ולאחר מכן ניתחתי באופן ידני במשך שעות על גבי שעות את הסרטונים שצילמתי על מנת לקבל את התוצאות של המחקר. לאחר שאספתי את הנתונים נפגשתי פעמים רבות עם ניבה ועודד ודנו ארוכות בניתוח שלהם ובאופן כתיבת העבודה.
התוצאות
במחקר שביצעתי הראיתי בפעם הראשונה, שלגודל הקבוצה שאליה בוקע הפרט וגדל בה בשלבים הראשוניים של חייו, יש השפעה על גיבוש האישיות שלו בהמשך חייו. הראיתי שדגים שבקעו וגדלו בקבוצות קטנות היו יותר אמיצים – חקרניים יותר ותוקפניים יותר מאלו שגדלו בקבוצות גדולות. התוצאות היו מובהקות ונראה כי פרט הגדל בקבוצה גדולה צריך להיות פחות אגרסיבי ויותר “קונפורמי” – משתלב בקבוצה, ולכן יפתח מודל אישיות ביישן יותר מדג הגדל לבד וחייב לחקור את סביבתו בעצמו כל הזמן. הדג הביישן לא רגיל לפעול כפרט עצמאי אלא מהווה חלק מהקבוצה שאליה הוא משתייך. מחקרים הראו כי הדינמיקה הקבוצתית מטשטשת את האישיות של היחיד והמחקר מקשר בבירור בין דיכוי כזה לצורך של הפרט ליישר קו עם הקבוצה כשצריך לקבל החלטות מסוכנות.
התוצאות המובהקות והמסקנות היפות עודדו אותי מאוד. כמובן, היו קשיים רבים בדרך, רגעי משבר ולחץ של זמן, אך אני באמת מאמינה כי לכל תלמיד יש נושא שבאמת מעניין אותו ומעסיק אותו והוא היה שמח להתעמק בו ולחקור אותו, לא בהכרח בתחום הביולוגיה אלא בכל תחום. אני בטוחה שכשאסיים את בית הספר התיכון בעוד מספר חודשים, חלק גדול מהזיכרונות שלי מהתקופה הזו יהיו התהליך שעברתי, הידע שרכשתי, תחושת הסיפוק על כך שהצלחתי לעמוד במשימה שהצבתי לעצמי, ההיכרות עם האנשים שעבדו איתי ועזרו לי והכלים הרבים שצברתי להמשך החיים. ביום הפתוח במו”פ ערבה 2020 זכיתי במלגה ע”ש יאיר גוראון ז”ל, בטקס מאוד מרגש, מכובד ומשמעותי עבורי ושמחתי על ההחלטה שקיבלתי. אני ממליצה לתלמידים שמרגישים שהם מסוגלים לקחת אחריות כזו על עצמם ולא פוחדים מאתגר ומתהליך לימודי ארוך אשר יוצא גם מעבר לגבולות בית הספר, לבדוק את האפשרות הזאת ולהרחיב את אופקיהם.
הדבר הבא
בסיום שנת הלימודים אלך למכינה ולאחר מכן אתגייס לצבא. עבודת הגמר שעשיתי והתהליך שעברתי העצימו אצלי את העניין והמודעות לתחום המחקר, ואני שוקלת את האפשרות להמשיך ללמוד ולעסוק בו בהמשך.
לסיום, אני מודה לד”ר ניבה רוסק-בלום ולד”ר עודד קינן, מנחי העבודה שלי שלימדו אותי רבות, עזרו והאמינו בי לאורך כל הדרך.
אני מודה גם לצוות מו”פ ערבה וים המלח, לחגית גולדשטיין ולזוזנה גרייפובה כהן על כל הסיוע והכלים שהעניקו לי לביצוע המחקר ולצוות בית הספר שיטים-דרכא על שהיו קשובים אליי וליוו את תהליך המחקר.
תודה מיוחדת לקרן המלגות ע”ש יאיר גוראון שבחרה לתמוך בי ולהעניק לי מלגה, ולמשפחתי שהייתה לצידי והתעניינה בעבודה.
ליד 1: ניבה שאלה אותי אם אני רוצה להתנסות בעבודת מחקר קצת אחרת, שונה ממה שנעשה אצלה עד כה. עוד לפני שניתנה לי ההזדמנות לחשוב, נכנס לחדר ד”ר עודד קינן,
ליד 2: השאלה שלי עסקה בתחום שמעסיק חוקרים כבר שנים רבות. האם לגודל המשפחה/קבוצה שאליה נולד האורגניזם יש השפעה על האישיות שלו בהמשך הדרך?
ליד 3: במחקר שביצעתי הראיתי בפעם הראשונה, שלגודל הקבוצה שאליה בוקע הפרט וגדל בה בשלבים הראשוניים של חייו, יש השפעה על גיבוש האישיות שלו בהמשך חייו.
*ברכות על ציון הגמר על העבודה: 100.
