הלגונות בראש מפרץ אילת ועקבה היבטים – אוקיאנוגרפיים ואנושיים
מפרץ אילת הוא לשון ים בין חצי האי ערב וחצי האי סיני. המפרץ נמצא בקוו רוחב 25 צפון, באזור מדברי וצחיח. באזור מפרץ זה נמצאות שניערים גדולות, אילת בישראל ועקבה בירדן. בנוסף, מפרץ אילת נוצר בעקבות בקע ים-המלח משתרע מדרום-מזרח תורכיה ועד לדרום סוריה ומהווה את החלק הצפוני של השבר הסורי-אפריקני. בהיסטוריה הגיאולוגית של ישראל ידועות מהחתך הסטרטיגרפי שלוש לגונות חשובות: הלגונה הטריאסית במצפה רמון, במחצבת הגבס שבמצפה רמון לגונת סדום, בלגונת סדום שקע מלח שגרם ללחץ וכתוצאה מכך יש התרוממות של השוליים, נוצר “פקק המלח” והר סדום, ואגם הלשון בבקע ים המלח התקיים לפני 70–14 אלפי שנים, שהיה הגדול באגמי הבקע, והשתרע בשיאו מחצבה שבדרום ועד לכינרת שבצפון. באגם הלשון שקעו חול, סילט, חרסית וארגוניט. במסגרת הפיתוח של ראש מפרץ אילת ועקבה נחפרו לגונות שמטרתן העיקרית היא להגדיל ולפתח את התיירות. הלגונות נחפרו למס’ מטרות שונות: לטובת פיתוח בתי מלון באילת ובעקבה מסביב ללגונות, מעגני סירות ובריכות מלח תעשייתיות: לגונת השלום, המרינה, לגונת “Ayla” ולגונת Saraya””. בשונה מהלגונות באילת הירדנים כנראה למדו מהטעויות והתקינו מתקני שאיבה בלגונות לשיפור הסירקולציה של המים ומניעת זיהומם. ניתן לראות כי בלגונות בהן בדקנו את המליחות יש הבדל של עד אחוז וחצי במליחות המים לעומת הים הפתוח. בראש המפרץ ישנן שתי לגונות טבעיות: לגונת הריף ובריכת השמש. ניתן לראות כי יש הבדל נמוך מאוד במליחות המים בלגונת הרי לעומת הים הפתוח בעקבות הקשר התמידי עם הים, לעומת זאת, בבריכת השמש שכבות המים אינן מתערבבות בגלל ריכוז המלחים הגבוה שבשכבה התחתונה והבדלי הצפיפות שבין שכבות המים. תופעה זו גורמת לכך שהשכבה העליונה של המים היא קרירה בעוד שהשכבה התחתונה חמה מאוד ומסוכנת לרחצה. בעקבות המרחק של בריכת השמש מהים, הקשר עם הים מוגבל מאוד, כשנוצר מצב שהבריכה מתחברת לים רק באירועי קיצון ולכן מליחות הבריכה גבוהה מאוד וכמעט אין תחלופת מים. במסגרת עבודה זו לא נבדקו חומציות המים וסדימנט ומומלץ בהמשך לבחון נושאים אלה.