ייצור מימן בתוך הרכב בקצב זהה לצריכת המנוע
בשנת 2015 ייצור הפחמן הדו-חמצני בישראל עמד על 70 מיליון טונות, וכמעט 40% מזה נוצר ע”י כלי רכב. מימן מהווה המועמד המבטיח ביותר להחליף דלק פוסילי. היישום החשוב והדחוף ביותר למימן הינו לשימוש בכלי רכב. עם זאת, יש להתגבר על מספר מכשולים לפני שיהיה אפשר להשתמש בדלק מימן באופן מסחרי. אחד המכשולים הבולטים ביותר הינו העדר טכנולוגית אחסון בטוחה ויעילה בתוך הרכב.
מכוניות מתודלקות מימן מסתמכות על גז מימן שהופק במתקנים מרכזיים ומופץ גם בצורה נוזלית או דחוסה באמצעות תחנות תדלוק. הנזלת המימן לוקחת בערך 40 אחוזים מתוכן האנרגיה של המימן המאוחסן, בעוד צפיפות האנרגיה של הגז, גם כאשר דחוס, היא כל כך נמוכה שזה לא סביר בכלל יוכל לתדלק מכונית רגילה.
אפשרות אחת להתגבר על בעיית האחסון הינה ייצור מימן בתוך הרכב בקצב זהה לצריכת המנוע. שיטה אחת של ייצור מימן בתוך הרכב היא תגובה בין מתכות קלות ומים. תגובה כימית של מתכת קלה ותמיסה אלקלית יכולה להתבצע בטמפרטורה נמוכה יחסית. תגובת המים עם המתכת מאחסנת כמויות גדולות של מימן, כנמדד במסה ובנפח, יחסית לטכנולוגיות חלופיות.
הפרויקט הזה מתאר תהליך בו מתכת משמשת כאמצעי לאחסן ולשנע אנרגיה סולרית מאתר ייצור לכלי רכב, בהם הוא משמש כאמצעי לייצר מימן וחום. שיטה זו מבטלת את הצורך בהפצה, אחסון, ושאיבה של המימן בתחנות תדלוק, ומורידה את כמות המימן המאוחסן ברכב לכמות מזערית. מחזור הדלק הסולרי כולל שני שלבים: 1) ייצור המתכת בתגובה אנדו-תרמית בתחנת כוח סולרית ו2) הידרוליזה של המתכת בתוך הרכב ליצור מימן וחומצת מתכתת. חומצת המתכת נאספת מהרכב וממוחזרת בשלב 1.
יצור מימון בצורה זאת מוריד את הצורך לצינורות הובלב ומערכות פיזור יקרות. ייצור המימן ע”י אנרגיה מתחדשת מביא למערכת אנרגיה ללא פחמן. כך, דלק מימן יכול לתרום להורדת פליטת גזי חממה וייצור גורמי זיהום אחרים בישראל.
