בירה ומשקאות תוססים אחרים מהווים חלק מהתפריט האנושי הבסיסי זה אלפי שנים. בניגוד להתנזרות הנגזרת על אנשי כוחות הביטחון בימינו בזמן מילוי תפקידם, הצבאות בזמן העתיק סיפקו לחייליהם בירה, יין ותמד (יין דבש) בשפע. חרסים רבים שנחפרו על ידי ארכיאולוגים בארץ, ושמקורם בתקופות שונות, מסווגים ככלים לאחסון משקאות שונים, על סמך גודלו וצורתו של הכלי, ולעיתים על ידי ניתוח כימי של המשקעים שהשתמרו בו.
במחקר שבו השתתפו חברי מעבדת המיקרוביום בשלוחת ים המלח ממו”פ מדבר וים המלח, אשר הוביל ד”ר רונן חזן מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, הצליחו חברי קבוצתו לבודד לראשונה את השמרים עצמם שככל הנראה היו אחראים להתססת המשקאות בכלי חרס בני אלפי שנים, האחד מצרי והאחר פלשתי. בעזרתנו, נמצאו חתימות גנטיות שאישרו כי אלו שמרי משקאות (בירה ותמד), קרובים אך לא זהים לשמרים בהם נעשה שימוש היום. בנוסף מצאנו חתימות גנטיות המעידות על יכולתם של השמרים לקיים תהליכי תסיסה במשקאות.
שמרים דומים לא נמצאו כמעט בחרסים מסוגים אחרים, כגון נר מהתקופה הפרסית, או מהאדמה והאבנים בסביבת החרס, אבל משנמצאו, לא היתה להם אותה חתימה גנטית שתעיד על היכולת לשמש להכנת משקאות.
למחקר זה חשיבות רבה כיוון שהוא מציג כלי חדשני עבור המחקר הארכיאולוגי. כמו כן, הוא מהווה עדות נדירה ליכולתם של מושבות שמרים חיות להשתמר לאורך אלפי שנים בתנאי עקה.
קישור לכתבה ב YNET
קישור למאמר המדעי
