בסביבות מדבריות שכיח לראות שצמחים המתרבים דרך שלוחות וחוטרים מתארגנים בטבעות, אך תופעה דומה לא נצפית במינים אלה באזורים גשומים יותר. לכן הדעה המקובלת במחקר היא שדפוס מרחבי זה הוא תוצר של יחסי מקור-מבלע של המים בקרקע. מחקר שהתפרסם בימים אלה בכתב-העת הבין-לאומי Flora, לו שותף ד”ר אופיר כץ מהמו”פ, בחן את מאפייני היווצרותם של טבעות אלה בנגב. המחקר השווה בין טבעות של עירית גדולה בשני אתרים בסביבות באר-שבע: פארק סיירת שקד (קרקע לס) ורמת-בקע (קרקע חולית). במחקר נמדדו גדליהן של הטבעות ומשטר המים והתכונות ההידרולוגיות של הקרקע במרכז הטבעת החשוף, בטבעת הצמחים עצמה, ושבטח שמחוץ לטבעת. המחקר מצא כי ישנם הבדלים מהותיים ביחסי מקור-מבלע בטבעות הצומח בשני האתרים. בקרקע החולית, עיקר אספקת המים לטבעת היא ממרכז הטבעת החשוף, בו הצטברות של לחומר דק וביומסה תת-קרקעית מקשים על חלחול המים, בעוד שהקרקע מסביב טבעת מחלחלת ולכן אינה תורמת מים. בקרקע הלס, עיקר אספקת המים לטבעת היא מהשטח שמסביב לה. בהתאם לכך, הטבעות בקרקע החולית גדולות יותר מאלה שבקרקע הלס. ממצאים אלה מצביעים על כך שהטבעות בשני סוגי הקרקע נוצרים עקב מנגנונים שונים.
מאמר חדש של ד”ר אופיר כץ
Soil hydraulic properties and water source-sink relations affect plant rings’ formation and sizes under arid conditions