מחקר חלוצי בנגב בהובלת ד"ר ירון פינצי ממו"פ מדבר וים המלח נוסך אור חדש על  פעילות העתקים בנגב ועל הסיכון הסייסמי האזורי. המחקר מבוסס על קביעת תאוצת הקרקע המרבית שיכלה להתרחש באתרים בהם תועדו עמודי סלע ובולדרים לא יציבים וחישוב העצמה המרבית של רעידות אדמה שהתרחשו במרחב בזמן חיי המבנים הלא יציבים.

איסוף הנתונים למחקר כלל מעל 80 יציאות לשטח בכדי לאתר את המבנים הגיאולוגיים הלא יציבים. בנוסף, 19 סלעים שהיו מאוד לא יציבים התגלו כבני מעל אלף שנה ולכן מספקים לנו מידע חדש על תנודות הקרקע בחלון זמן גדול בהרבה מאשר שיטות אחרות הקיימות בעולם הערכות הסיכון. בנוסף, לראשונה בעולם בוצעה מדידת תדר עצמי לאחד העמודים בכדי לאשש את היותו רגיש לתנודות קרקע שבטווח התדירויות הסייסמיות ואשר נגרמות כתוצאה מרעידות אדמה גדולות ורחוקות.

ממצאי המחקר מעידים שהעתקי הרוחב כנראה אינם פעילים כל כך כפי שחשבו בעבר ואילו המגניטודה שהעתק הערבה, הסגמנט הדרומי של טרנספורם ים המלח, יכול לייצר ככל הנראה מוערכת יתר על המידה בהערכות הסיכון הקודמות.

המחקר הוצג לפני חוקרים רבים מהתחום בכנס החברה הגיאולוגית הישראלית שהתקיים השנה בכפר בלום וכן בכנס אירופאי מרכזי (European Geosciences Union)  שהתקיים בווינה. המחקר אף פורסם בעיתון EOS של אגודת הגיאופיזיקאים האמריקאית (AGU) המכובד  וכן במגזין מדע פופלרי נוסף, ה-LiveScience.