תקציר:
עוני אנרגטי קיצוני נובע בין השאר מחוסר גישה למקור אנרגיה מתחדשת אמין, לא יקר, המסוגל לספק את הצרכים האנרגטיים הבסיסיים של בית. מאמר זה מתמקד בשתי קהילות העומדות בפני קשיים מרובים בכל הקשור לתשתיות אנרגיה ותשתיות דיור מודרניות: שכונות רומא ברומניה (צוענים) וכפרים בדואים בישראל. מטרות המאמר הן: למפות נורמות, מדיניות ורגולציה קיימות בהקשר לעוני אנרגטי אצל שתי הקבוצות האתניות; לזהות ולנתח את המאפיינים והאתגרים העיקריים הקשורים לעוני אנרגטי קיצוני; ולבסוף, להדגיש ולדון בהקשרים בין תשתיות, תכנון, ואי-שוויון חברתי מנקודת המבט של אספקת אנרגיה. שיטות מחקר כללו ניתוח של רגולציה ומדיניות וראיונות עם מקבלי החלטות בשתי המדינות. נמצא כי אצל של שתי הקהילות, החוקים והמדיניות נמנעים מלהגדיר בצורה ברורה מהו עוני אנרגטי וכיצד למדוד אותו, ולא קיים מאגר מידע עם נתונים רלוונטיים. כמו כן, אין מדיניות ארוכת טווח להתמודדות עם עוני אנרגטי בקנה מידה לאומי. המחקר מצא כי המחוקקים רואים כי בעיית המחסור הקיצוני באנרגיה זמינה פחות דחופה מאתגרים אחרים הניצבים בפני קהילות מודרות אלה. עוד נמצא כי חוסר אמון אורך טווח הוא מאפיין בולט של תנאי אנרגיה קיצוניים, כפי שאנו מגדירים לראשונה. במאמר זה אנו מראים כיצד תנאי הדיור המאולתרים משתלבים עם תחומים נוספים של חוסר התאמה לנורמות החברתיות. לכן, אנו מעריכים כי על המחוקקים לפתח אסטרטגיות מקוריות בכדי להתמודד עם האתגר של עוני אנרגטי בכפרים בדואים בישראל ובשכונות רומא ברומניה.
מחברים: טארק אבו-חאמד, נעמה טשנר, אנקה סינאה, אנדראה וורניקו, מאיה נגב
פורסם בכתב עת: Energy Research & Social Science
https://doi.org/10.1016/j.erss.2020.101502
