מצפה רמון 28-29 באוקטובר 2021, נעה אבריאל-אבני.
ביום חמישי ה 28.10.22 התכנס במתנ”ס מצפה רמון קהל לא שיגרתי – מדענים מתחומי דעת שונים, יחד עם בעלי עניין מהר הנגב וארץ המכתשים.
הרצאות הכנס צולמו ונמצאים ב- playlist
כנס “מדע וקהילה בהר הנגב” היה הכנס הראשון שיזמה “פלטפורמת שותפות חברתית אקולוגית הר הנגב” (Negev Highland Long-Term Social-Ecological Research) . הכנס אורגן סביב שלוש סוגיות חברתיות-אקולוגיות שבהן קיימת כבר שותפות מוצלחת בין מדענים ובעלי עניין:
- השבת חמורי הבר האסיתיים (הפראים) להר הנגב – סוגיות בניהול העדר וההשלכות על שמורת הטבע ועל חקלאים באזור
- חקלאות בעמקי הר הנגב – סוגיות חקלאיות והאפשרויות לשילוב אגרוטוריזם
- תיירות כעוגן כלכלי מרכזי בהר הנגב וארץ המכתשים – כיצד ניתן לשלב בינה ובין שמירת המגוון הביולוגי וערכי תרבות וסביבה?
במשך 7 שעות הוצגו מחקרים עדכניים בנושאים השונים והתקיימו דיונים מרתקים בין המדענים ובין בעלי העניין. שאלות חדשות הוצפו וחודדו לצורך המשך השותפות.
האתגר הגדול שהכנס הציב לפניו היה חיזוק השותפות בין בעלי העניין ובין מדענים; אתגר שרוב פלטפורמות ה- LTSER בעולם מתקשות להתמודד אתו. מהבחינה הזו, ההצלחה הגדולה של הכנס – על פי כל מי שנטל בו חלק – היוותה לא פחות מפריצת דרך.
לקריאה נוספת
מהי פלטפורמת LTSER
לפני כ 30 שנים “נפל אסימון” בארצות הברית, שאת הצלילים שלו שמעו באולם הכנס ב 28.10.21.
אקולוגים בקרן המדע הלאומית של ארצות הברית (NSF) הבינו שמחקרים קצרי טווח, ועל שטח גאוגרפי מוגבל יכולים לעזור מאוד להתקדמות של מדענים באקדמיה (כיוון שהם מאפשרים לפרסם במהירות מאמרים), אבל התרומה שלהם להבנת הסביבה מוגבלת. בעולם האמתי, מערכות אקולוגיות הן פתוחות, תהליכים סביבתיים פרושים על שטחים גיאוגרפים גדולים והם מתקיימים לפעמים בקצב שחורג בהרבה מאורך החיים של חוקר.
המסקנה הפשוטה הייתה שנדרשת תרבות מחקר חדשה – ה NSF החליטו להקים רשת של תחנות מחקר אקולוגי, אשר התנאי להצטרף אליה היה מחקר אקולוגי ארוך טווח בשטח מוגדר ונכונות לשתף פעולה – עם תחנות מחקר אחרות, עם חוקרים מתחומי דעת שונים ועם הדורות הבאים (כלומר לאגור את הנתונים הגולמיים לאורך זמן בתקווה שבעתיד חוקרים יוכלו לגלות דפוסי התנהגות שחוקרים ‘קצרי טווח’ לא יכולים לראות).
כאשר אירופה החליטה להצטרף לרשת, בסוף שנות ה- 90, הרשת עברה שינוי נוסף. האירופאים טענו שאין ביבשת מערכות שהן “אקולוגיות” בלבד ולכן חייבים להוסיף את הממד החברתי למחקר. כך צמחו פלטפורמות של מחקר שותפות חברתית-אקולוגית ארוכת טווח.
ישראל שוייכה לרשת האירופאית, וכפי שאפשר לראות בתמונה 1, אנחנו די בודדים במרחב שלנו, אבל שייכים לרשת גדולה פעילה מאוד באירופה ובעולם כולו.
השינוי בהקמת פלטפורמות שותפות חברתית-אקולוגית לא היה רק סמנטי. בניגוד לתחנות מחקר אקולוגי ארוך טווח שהן מוגבלות יחסית בשטחן, הפלטפורמות חופפות בדרך כלל מרחבים מוניציפאלים ולעיתים כוללות שטחים של יותר ממועצה אחת.
אבל השינוי המשמעותי ביותר היה בעניין – “מי מנסח את השאלות”… אם בתחנות האקולוגיות המדענים הם שמנסחים את שאלות המחקר ואחר כך חוקרים אותן בעצמם, בפלטפורמות LTSER השאלות מנוסחות בשיתוף פעולה בין בעלי העניין ובין המדענים וגם המחקר מתקיים במשותף.
פלטפורמת שותפות חברתית-אקולוגית בהר הנגב
לפני כ- 4 שנים התחלנו בהקמת פלטפורמת שותפות חברתית-אקולוגית ארוכת טווח בהר הנגב. המו”פ מדבר וים המלח הסכים לתת חסות לרעיון, למרות שבשלב זה היה מאוד מעורפל.
בשלב ראשון נסעה דר’ נעה אבריאל-אבני, מנהלת הפלטפורמה, לבקר בכמה פלטפורמות LTSER באירופה ובאמריקה הדרומית – על מנת להבין כיצד הן מתנהלות.
הגבולות של הפלטפורמה שורטטו פחות או יותר בחפיפה לאלו של “ארץ המכתשים” וההגדרה הגיאוגרפית של הר הנגב (תמונה 2).
אפשר לראות בתמונה 2 שהפלטפורמה כוללת בתוכה שני אתרי מחקר אקולוגי ארוך טווח (LTER) – עבדת ומכתש רמון, אשר עליהם, בין השאר, נשענת הפלטפורמה על מנת להבין תהליכים ארוכי טווח באזור כמו השפעה של התחממות גלובלית וגידול בנפח פעילות אדם. הפלטפורמה נרשמה ברשת האירופאית, יחד עם עוד שתי פלטפורמות כאלו בישראל – בערבה הדרומית וברמת הנדיב.
הקמת צוות מומחים
הצעד הבא היה הקמת צוות מומחים רב תחומי – קבוצה של 14 חוקרים מתחומי דעת שונים, החוקרים ומתמחים בהר הנגב ונפגשים באופן סדיר ביניהם.
שימושי שטח בהר הנגב
פלטפורמות LTSER – שותפות חברתית-אקולוגית – עוסקות בשימושי שטח ובניהול מקיים של הסביבה. במובן זה, השטח של הר הנגב / ארץ המכתשים נראה מאוד פשוט (תמונה 4) – רוב רובו של השטח מוקצה לשמורות טבע (ירוק) או שטחי אש (חום) או לשטחים שהם גם וגם (ירוק כהה).
למעשה אנחנו יודעים שסוגיות סביבתיות מתעוררות כאן ‘חדשות לבקרים’.