דבר העורכים: עוזי — נפש במדבר

בקיץ של שנת 1969 הגיע עוזי, בן קיבוץ הזורע, לאילת. הנגב הדרומי של אותם הימים נחשב לארץ גזרה, ורק מעטים הגיעו אליו מרצונם הטוב. אך עוזי שהכיר את המדבר מן הצבא ומטיולים התאהב בו, בנופיו היפים, במשעוליו ובאבק שדבק בהם. מאז ועד עצם הימים האלו התגורר עוזי באילת, למעט כמה הפסקות קצרות. תחילה עבד כמדריך בבית ספר שדה אילת, ובהמשך כארכאולוג מחוז דרום של רשות העתיקות (אגף העתיקות לשעבר), כמרצה בשלוחת אוניברסיטת בן גוריון באילת וכחוקר במרכז מו”פ מדבר וים המלח. בסוף שנות השבעים של המאה שעברה, עם העברת בסיסי צה”ל מסיני לנגב, ניהל את חוליית הסקר של בקעת עובדה, וערך מחקרים רבי חשיבות על אופייה של הנוכחות האנושית באזור המיוחד הזה. בתקופה זו שכלל עוזי את שיטות העבודה שלו, ואסף גם חומר רב וייחודי על הארכאולוגיה של מרכז סיני ושל דרום סיני ועל התפתחות הפולחן במדבר.
את המאמר האקדמי הראשון שלו, שעסק במבני הפולחן הקדומים במדבר, פרסם עוזי בשנת 1984, ומיד עורר עניין רב בתגליותיו ובתובנותיו הייחודיות. בעבודותיו המוקדמות הייתה תרומתו הגדולה למחקר בזרקור שהפנה למגוון גדול וחידתי של מתקנים קדומים שטרם נחקרו, ובפרשנות המיוחדת והמקיפה שנתן להם. גישתו המחקרית, שייחסה מורכבות וחדשנות להתפתחות עקרונות הפולחן והדת במדבר ולהשפעתן על תרבויות הארץ הנושבת, עוררה לא מעט מחלוקות והתנגדות בקהילה האקדמית, ואולם עוזי נותר נאמן לדרכו וליושרה המקצועית שלו. בחלוף השנים התווספו נתונים מן השטח שתמכו בטענותיו, וגישתו המחקרית כבשה לה מקום של כבוד גם בקרב חובבים ושוחרי מדבר וגם בקרב עמיתיו בקהילה האקדמית.
את כל תאריו האקדמיים, שאותם סיים בהצטיינות, עשה עוזי באוניברסיטה העברית בירושלים, ואולם בעשורים האחרונים היה מרכז מו”פ מדבר וים המלח לביתו האקדמי. כאוהב טבע ואיש שטח בכל רמ”ח אבריו הקפיד עוזי להישאר מחובר לעבודת השדה, לסקרים, לחפירות ולעחידושי המחקר. הוא לא הגביל את עצמו רק לחקר הפולחן; כחוקר סקרן ורב מעוף עסק בכל ההיבטים הארכאולוגיים של הנוכחות האנושית במדבר. בדף האינטרנט שלו באתר מרכז מו”פ מדבר וים המלח הוא מציין לא פחות מתשעה תחומים שבהם הוא מתמקד במחקריו, ולכולם הביא את החשיבה היצירתית ואת הערך הייחודי שלו: · התיישבות חקלאית קדומה בבקעת עובדה (6000 לפנה”ס ואילך)

• האקלים הקדום של הנגב הדרומי (10,000 השנים האחרונות)
• שיית הנחושת בערבה הדרומית (4500 לפנה”ס ואילך)
• עפיפונים ומלכודות טורפים (5000 לפנה”ס ואילך)
• חקלאות קדומה בערבה הדרומית (200 לפנה”ס עד 1100 לספירה)
• הנבטים בנגב ובסיני (200 לפנה”ס עד 600 לספירה)
• אתרי פולחן במדבר (7000 לפנה”ס ואילך)
• דרכים עתיקות במדבר (7000 לפנה”ס עד סמוך לזמננו)
• ציורי סלע בנגב (7000 לפנה”ס עד סמוך לזמננו).

ואולם מי שמכיר את עוזי ואת חשיבתו היצירתית יודע שגם מסגרת הנושאים הרחבה הזו איננה מתארת במלואה את שלל תחומי העניין שלו. מי שירחיק לאילת ויבקר אותו בביתו הצנוע יגלה כמעט תמיד שהינה ממש לאחרונה גילה עוזי דבר-מה חדש שלא הכיר, והוא ממלא את עולמו ונמצא בראש מעייניו, ועוד מאמר כבר נכתב…
בחלוף השנים שיתף עוזי פעולה עם מיטב החוקרים, והיה לחלוץ בתחום שילוב מדעי הארכאולוגיה במתודות הארכאולוגיות הקלסיות.
אחד מסימני ההיכר האקדמיים של עבודתו הוא הקפדנות הרבה באיסוף ובארגון המידע שנאגר בעשורים רבים של מחקר, שליבתו היא מדבריות דרום הלבנט אבל רבות מן התובנות והמסקנות ממנו אוניברסליות. לא יהיה זה מוגזם לומר שעוזי הקדיש את חייו למפעל המחקר של הארכאולוגיה והתרבויות של מדבריות דרום הלבנט.
עוזי איש צנוע וישר, ידיד ועמית נאמן, את אהבתו האינסופית למדבר הוא חולק עם אחרים ועל הנגשת המידע הרב שאסף לקהילה האקדמית ולציבור הרחב הוא עמל כבר עשרות שנים. ככזה רכש לו במהלך השנים תלמידים, חברים ועמיתים רבים, והעמיד אחריו דור של חוקרים ושל שוחרי מדבר באקדמיה ומחוץ לה.
לכתיבת גיליון המחקרים המיוחד הזה כהוקרה לעוזי, לדרכו ולמפעל חייו כחוקר, חברו בחפץ לב ובשמחה רבים מחבריו, עמיתיו ותלמידיו. כמעט לכולנו, כותבי המחקרים בגיליון הנוכחי, העניק עוזי מידע, הדרכה או השראה בשלב כלשהו של צעדינו ומחקרינו במדבר.
את המאמרים שנקבצו לגיליון אנחנו מקדישים לו כמחווה וכתשורה על מה שהעניק לנו. בהוצאת הגיליון ראינו לנכון להנגיש לקורא המשכיל, ובפרט לקוראי העברית, גישות מחקריות וחידושים מחקריים שעוסקים בעברו הרחוק והקרוב של המדבר. המאמרים, שמרביתם נכתבו בעברית, מדברים בעד עצמם ומקיפים תחומים רבים ומגוונים של חקר המדבר בשנים האחרונות. ארבעה מן המאמרים נכתבו באנגלית ואחד בצרפתית. אנחנו מצרים על כך שלא עלה בידנו לתרגם אותם, ואולם קריאתם בשפת המקור ראויה למאמץ ומכבדת גם את מוקיריו הרבים של עוזי שאינם קוראי עברית.
בהתקרבו אל העשור התשיעי בחייו, והוא דעתן וחד כתמיד, אנחנו מאחלים לעוזי עוד שנים רבות של דיאלוג פורה עם אדמת המדבר וזיכרונותיה, עם עמיתיו החוקרים ועם מוקיריו הרבים, בריאות ושלוות נפש.
את דרכו המיוחדת של עוזי בחיים ובעולם המחקר היטיב לתאר רוברט פרוסט (Frost) בשיר “הדרך שלא נבחרה” (The Road Not Taken), ואף שהמילים הללו נכתבו לפני שנים רבות על מקום אחר, רחוק וירוק, אין טובות מהן כפתיחה לגיליון מיוחד זה:

Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I –
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.

מאמרי הגיליון

המאמרים בגיליון מיוחד זה של כתב העת מכסים קשת רחבה של נושאי מחקר הנוגעים לאקלים הייחודי, לסביבה הפיזית ולרקורד הפרהיסטורי והארכאולוגי של הנגב. מרבית המאמרים מתייחסים במישרין או בעקיפין לאופן שבו הסתגלו בעבר צמחים, בעלי חיים ובני אדם לסביבה מאתגרת זו, נושאים העוברים כחוט השני במחקריו המגוונים של עוזי אבנר.
המאמרים הראשונים בגיליון מתייחסים לגאולוגיה ולתנאים הפיזיים הייחודיים השוררים בנגב. מאמרם של גינת ועמיתיו מתמקד ברצף השכבות הגאולוגי שעוביו כ-1,150 מ’ שממנו בנוי רכס מנוחה בעמק הערבה, ובממצאים הפלאונטולוגיים והארכאולוגיים שנמצאו בו. ממצאים אלו משקפים את התנאים הסביבתיים הספציפיים ששררו בחלק זה של הנגב מתקופת הקרטיקון התחתון עד לתקופות הפלייסטוקן.
מאמרה של גודר-גולדברגר מספק סקירה מקיפה של המידע הקיים על השונות במכלולי כלי הצור באתרי התקופה הפלאוליתית התיכונה (BP) בנגב, אתרים שתוארכו ל-130,000 עד 48,000 שנים לפני ימינו הממצאים מצביעים על הקשר בנקודת זמן זו בין הנגב לבין אזורים שכנים: צפון אזור הלבנט הים-תיכוני, דרום חצי האי ערב ובמזרח עמק הנילוס.
שני מאמרים מתייחסים להיבטים שונים של גידול צמחים ועצים בתנאים צחיחים. מאמרו של אקרמן מתאר כיצד מאפשרים המבנה הגאולוגי של הנגב ומערכות האקלים את קיומה של צמחייה טבעית בד בבד עם צמחים מבויתים. היכרותם האינטימית של החקלאים הקדומים עם מאפייניו האקולוגיים של המרחב – פריסת המשקעים ותזמונם, אופי המסלע ומיקומם של כיסי אדמה קשים ואטומים – אפשרה בעבר את קיומן של תרבויות חקלאיות מוצלחות בנגב. אשכנזי חוקר במאמרו את גידול המטעים בהרי הנגב בתקופה הביזנטית, תוך כדי התייחסות לדרישות המים של עצים תרבותיים לצורך צמיחתם והישרדותם. באמצעות נתונים שנדגמו מעצים בבוסתנים בדוויים שנבנו על גבי טרסות קדומות, הוא מדגים כיצד ניתן היה בעבר להגיע לתוצאות מוצלחות בגידולי מטעים בנגב בממוצעי משקעים שאינם עולים על הממוצע הנוכחי. ניר ועמיתיה בוחנים את תפקידיהם של מיקרו-אורגניזמים ביולוגיים כגורמי בליה והרס בסלעים שעליהם נחקקו חרותות הסלע (פטרוגליפים) בנגב. באמצעות זיהוי רצפים של דנ”א הם זיהו את הרכבן של קהילות מיקרוביולוגיות המתפתחות על הסלעים, ומצאו שאינטראקציה הדוקה מתקיימת בינן לבין מינרלים התורמים לבליית הסלע. לממצאים אלה יש פוטנציאל מעשי-יישומי לשימור אומנות הסלע המדברית.
מאמרם של אייזנברג-דגן ועמיתיה מתייחס אף הוא לאומנות הסלע בנגב. במאמר מתוארת ההתפתחות הכרונולוגית של יחסי האדם והגמל בנגב על בסיס תיאורים גרפיים בחרותות הסלע. הם מציעים מודל דיאכרוני המשתרע מתקופת הברזל ועד ימינו, ומחבר בין ההתפתחות הסגנונית של החרותות לשינויים בפעילות הכלכלית של האוכלוסיות המקומיות בעבר, שינויים בגזעי הגמלים המקומיים ונדידת האוכלוסייה לאורך הזמן.
עוד שני מאמרים מתייחסים למבנים ייחודיים בנוף המדברי של הלבנט: מבני העפיפונים וקו K נדל ועמיתיו מציגים את ממצאיהם בנוגע לארכיטקטורה, לתפקוד ולתיארוך של עפיפון מדברי שנחקר לאחרונה בחפירות בנחל אשל. אתר זה סיפק את התאריכים המוקדמים ביותר להקמתם של מתקנים כאלה בנגב, במהלך התקופה הנאוליתית המאוחרת. מאמר זה מתווסף לקורפוס הידע הגדל המתייחס ליכולתן של קהילות קדומות במדבר לנצל בהצלחה את הסביבה הטבעית להישרדותן. בניתוח מפורט של קו K, מבנה האבן האניגמטי המוכר משנות החמישים, מספקים כהן ששון וגלילי פרשנות חדשה למתקן ייחודי זה. בהתבסס על ניתוח מפורט של ההקשרים הארכאולוגיים, הגאוגרפיים והנופיים של המבנה, הם מציעים שקו K הוקם כחלק ממערכת פולחנית שקיימה זיקה אתנית ותרבותית לתרבויות דרום ירדן ולפולחן ג’בל הארון (הר אהרון), הסמוך לפטרה.
במאמרם של סמית ועמיתיה מתוארת קבורת ילד באתר בקעת עובדה 9 שנחפר בידי עוזי אבנר. לנוכח מיעוט שרידי אדם מאזור זה, מדובר במחקר חשוב ביותר. במאמר מודגשת תופעת הבנייה המשנית והשימוש החוזר באתרים מדבריים, תופעה המוסיפה נדבכים של מורכבות ארכאולוגית ומתודולוגית לנושא תיארוך זמן ההקמה והתפקוד של אתרים אלו.
מצבות (אבנים עומדות) נפוצות בנופים הצחיחים של המזרח הקרוב כמו גם בחצי האי ערב. את ההתייחסות המחקרית לתופעה ניתן לזקוף במידה רבה לזכותו של עוזי אבנר, שהיה מחלוצי החוקרים שהבחין בה ובחשיבותה להבנת הארכאולוגיה של הפולחן במדבר. שלושה מאמרים באוסף זה מתייחסים ישירות לעבודתו זו של עוזי אבנר. רולפסון מתאר מבנים מגליתיים ומצבות מהאתר הנאוליתי המאוחר בבריכות ויסאד במדבר השחור של ירדן. מאמרו של ברוינס מתאר מקדש מצבות שלא זוהה עד כה, בחורבת חלוקים, אתר מראשית תקופת הברזל סמוך לשדה בוקר בהר הנגב. סדרה של תאריכי פחמן 14 מהאתר משמשת בסיס לפרשנות היסטורית המתייחסת להתפתחות היחסים בין התרבות המכונה בנרטיב התנ”כי עמלק, לבין מלכי ישראל המוקדמים בראשית תקופת
הברזל. במאמרם של דה פרוסה ורובין נסקרות עדויות ארכאולוגיות אפיגרפיות וטקסטואליות לקיומן של מצבות פרה-אסלאמיות מחצי האי ערב. המחברים מתארים כמה טיפוסים של מצבות, ודנים בהיבטים הסימנטיים של המונח בשפות הערביות הקדומות.
רבים ממחקריו של עוזי אבנר התמקדו בשנים האחרונות בנחל עמרם ובכרייה הקדומה של נחושת באזור הערבה. שלושה מן המאמרים בגיליון מתייחסים לנושא זה. מאמרם של לנגפורד ועמיתיו דן בסוגי המכרות במרחב, ומציג אתרי כרייה שלא היו ידועים עד כה. מאמרו של בן-דוד דן במבנהו הגאומורפולוגי של הנגב ובאופן שבו התעצבו בו דרכי המסחר העתיקות לנוכח המסד הפיזי, השינויים הגאופוליטיים וההיסטוריים שחלו בנקודות המוצא והיעד של הפעילות המסחרית, כריית הנחושת והובלת חומרי הגלם והבשמים. דוד ועמיתיה מספקים תיאור מפורט של הרכב המזון הצמחי שצרכו כורי הנחושת בתמנע, ודנים במוצאם של חומרי הגלם וכיצד הממצאים שהתגלו באתר עשויים להעיד על זהותם של הכורים ועל אופי הפעילות באתר ובדרכי המסחר העתיקות.
במאמרה של זינגר-אביץ, החותם אסופת מאמרים זו, דנה המחברת במאפייניהם, במוצאם ובתיארוך מכלולי הקרמיקה המצוירת שנתגלו בצפון ערב ובדרום הערבה. כלים אלו כונו בעבר קרמיקה מדיינית וקרויים כיום כלי קוראייה.
מגוון הנושאים המכוסים במאמרים שלפנינו רחב, אך לכולם מכנה משותף: הניסיון להכיר ולהבין את מדבריות דרום הלבנט ואת האזורים הסמוכים להם, ובייחוד את אופי הקיום האנושי באזור מאתגר זה – נושאים שבלב עשייתו של עוזי.

רועי גלילי, חיים בן-דוד, ליאורה קולסקה הורביץ וארז בן-יוסף
עורכי הגיליון
דצמבר 2022, טבת ה’תשפ”ג

תודות

רבים נרתמו לטובת הפקת הגיליון שלפנינו. אנו מודים על עזרתם של חנן גינת, אורית הרשטיג-כהן, יעל זלדמן-חביב ואלי גרונר ממו”פ מדבר וים המלח, לאסיה שרון רבת התושייה והסבלנות, ראש מכון אסיף לכתיבה ולעריכה, ולצוות העריכה והגרפיקה של מכון אסיף. רוב  תודות לכותבים כולם, ידידיו ומוקיריו של עוזי, ששיתפו אותנו באוצרות הידע שלהם, נרתמו וכתבו בחפץ לב. תמיכה חלקית התקבלה מהקרן הלאומית למדע (מענק מחקר 408/22). תמיכה נדיבה להפקת הגיליון התקבלה ממו”פ מדבר וים המלח, מוא”ז אילות ועיריית אילת.

קישור להורדה: journal14-3-0.pdf