מאז ומתמיד הצטייר המדבר בעיני תושבי מדינת ישראל כאזור רחוק, יבש ושומם, כזה היה הדימוי של הנגב בכלל ושל הערבה בפרט. את נוף הערבה השטוח ראו כחדגוני ואת האזור כמעבר הכרחי בדרכם של המטיילים לאילת.
תיירות בערבה הצפונית נחשבה בתחילת שנות התשעים של המאה ה 20- לרעיון מנותק לחלוטין מהמציאות. בשנת 1996 הוקמה יחידת האירוח הכפרית הראשונה בשטחה של מועצה אזורית הערבה התיכונה, מהדגם המוכר בשם העממי ‘צימר’. מאז הואץ התהליך, ומספרם של יחידות האירוח מדגם זה ושל האתרים התיירותיים השונים הלך וגדל. בניגוד לעבר הלא רחוק, מבקרים שאינם חובבי טבע ונוף מושבעים מגיעים היום לנפוש בערבה, שהפכה בעיניהם ליעד תיירותי ראוי בפני עצמו.
בשנים 1996 – 2004 , בעשור הראשון לתיירות הכפרית באזור, נעשתה עבודת שדה שעמדה על התמורות שחלו במוצרי התיירות בחבל ארץ זה עד אותה עת, אולם היא לא נחקרה ולא פורסמה עד כה, וכך חדשנותו של המחקר הנוכחי היא במיפוי הגורמים המושכים את תיירי הפנים אל הערבה הצפונית בהתבסס על עבודת המחקר ההיסטורית.
מאת: א’ אשכנזי
תאריך פרסום: דצמבר, 2021
מהדורה: 13 (4)
עמודים: 119-129
סוג מאמר: מאמר מחקר
קישור להורדה: journal13-4-1.pdf