העור הוא האבר האפיתליאלי הגדול ביותר בגוף האדם. אבר זה מספק שטח מגע גדול ביותר בין המאכסן לבין כל הגורמים הסביבתיים המקיפים אותו. העור משמש גורם ההגנה הראשון בפני כל אתגר פיזי, כימי או ביולוגי. התיישבות החיידקים בעור מוכרת זה זמן רב כגורם אתיולוגי במחלות עור שונות, וכן כגורם מרכזי בהתפתחות התגובה החיסונית ובשמירת ההומאוסטזיס של העור.
מחקרים רבים שעסקו במיזם המיקרוביום האנושי הצביעו על מצבים שונים של המיקרוביום של העור, שבהם הוא ממלא תפקיד חשוב במניעת מחלות ובשמירת תקינות העור. אולם רוב המחקרים הללו היו מוגבלים לקבוצות של עד מאה פרטים, ולכן לא היו מסוגלים להקיף את כל המשתנים הצפויים באוכלוסיות גדולות. מיזמים עם אוכלוסיות אזרחיות גדולות הראו כי בשל יכולתם להגיע לאוכלוסיות גדולות הם יכולים לשמש במה מתאימה לפיתוח המאגר הגדול ביותר בעולם של מיקרוביום של העור. מאמר זה מתאר מיזם שמטרותיו היו אלה:

1. פיתוח תוכנית חינוכית עבור תלמידי תיכון ואוכלוסיות אזרחיות אחרות שבמסגרתה ייאספו דגימות של המיקרוביום העורי מאוכלוסיות מגוונות, המייצגות את כל סוגי האוכלוסייה הבריאה. במה זו תשמש מרכז לנוער ולאזרחים שוחרי מדע;

2. הכנת ספריות מדגימות המיקרוביום העורי מ 100- אלף ישראלים המייצגים את כל הקבוצות האתניות ומכל רקע גיאוגרפי, מוצא, גיל ומגדר הקיימים באוכלוסייה בישראל;

3. שיתוף הקהילה המדעית הבינלאומית ומתן אפשרות לאנשי מדע להשתמש שימוש מרבי במאגר ידע זה.

הפוטנציאל הטמון במיזם ימומש באמצעות פרסומים מדעיים, כנסים ועבודות משותפות. שיטות ותוצאות צפויות: איסוף הדגימות ועיבודן יתבצעו בשיטות המקובלות ולפי פרוטוקולים שהופעלו בפרויקט המיקרוביום האנושי העולמי.
למטרה זאת תפותח מערכת דינמית, ידידותית למשתמש ופתוחה לכל משתמש חיצוני, כך שתעודד שיתוף ושימוש הדדי בנתונים עם כל גורם בינלאומי. אנו מצפים כי תוצאות מפעל זה יחשפו את כל הגורמים הפועלים באוכלוסיות שונות בעולם ומשפיעים על המיקרוביום של העור הנורמלי, ועל ידי כך יעזרו למקד את הגורמים הקשורים בסביבה האקולוגית והגיאוגרפית – רקע אתני, משקל, גיל ומגדר – המשפיעים על המיקרוביום הנורמלי של העור.

נחל אשלים שבשמורת מדבר יהודה זוהם בסוף יוני 2017 במי בריכה תעשייתית שהכילה מזהמים שונים. בעקבות הזיהום הוחלט לערוך ניסוי שיבחן באיזו מידה יכולה הזרמה של מים שפירים להקטין את ריכוז המזהמים בנחל. לצורך כך נבחרו שישה גבי מים, שהמרחק המרבי ביניהם היה 150 מטרים. בהמלצת הוועדה המלווה הוצאנו עוד טרם הניסוי משקע חרסיתי מקרקעית אחד הגבים, כדי לבחון אם קצב הניקוי ועוצמתו בגב המטופל יהיו שונים מאשר בגבים האחרים. בכל הגבים נדגמה הקרקע בתוכם ובקרבתם.

לאחר מכן, בשני אירועים נפרדים, הוזרמו מים שפירים בספיקה של 15 מ”ק/שעה לפרקי זמן של 70 ו 73- שעות ) 1,050 ו 1,090- מ”ק, בהתאמה(. לאחר כל אירוע הזרמה נדגמה הקרקע בתוך הגבים ובקרבתם, ונדגמו המים שבתוך הגבים. בגב 4, שבו הוסרה החרסית מהקרקעית, לא נצפה הבדל ביחס לגבים האחרים, לא בכמות המזהמים ולא בערך ההגבה. מתוצאות הבדיקה עולה שיש מתאם גבוה בין המזהמים, הם אינדיקטיביים זה לזה, וכמשוער, הטיפול הביא לירידה בכמות המזהמים במי הגבים ובקרקע. רק בקרקע שבסמוך לגבים לא חל שינוי בולט בערכי הכלורידים, וניתן להסביר זאת בעוצמת השטיפה הנמוכה. לאור כמות המזהמים הרבה שנבדקה והמתאם הגבוה ביניהם, מוצגים בדוח זה רק השינויים בערכי ההגבה, פלואורידים, כלורידים, גופרית, זרחן וארסן. נראה שהזרמת מים שפירים, גם אם בכמות ספיקה קטנה במידה ניכרת משיטפונות טבעיים, משפיעה לטובה ומקטינה את כמות המזהמים בחלק הנחל שנשטף, אולם ברור שאין די בכך כדי לסלק את המזהמים מהנחל. נראה כי תוצאות הניסוי הן נתון חשוב, המצביע על היכולת להטות את הכף לגיבוש תוכנית להזרמת מים שפירים לאורך המעוק של נחל אשלים כחלק מתוכנית לשיקום הנחל.