אנשי מצפה רמון תמיד טוענים שבקיץ הישראלי, אצלם הכי נעים! התושבים מרגישים את זה בכל פעם שחוזרים למצפה רמון מהמרכז, ואפילו מבאר שבע או מאילת. לעומת זאת, בחורף רוחות חזקות, טמפרטורות נמוכות ולפעמים אפילו שלג גורמים להם להסתגר עמוק מתחת לפוך, ואנשים שבאים מבחוץ ולא רגילים לקור שואלים “איך אפשר לחיות פה?”
במסגרת מחקר היערכות לחירום, ניסו ד”ר ירון פינצי ונעם גנץ משלוחת מצפה רמון להגדיר תנאי קיצון של מז”א – שעלולים להשפיע על מי שמפונה מביתו, למשל בימים שלאחר רעידת אדמה חמורה. תנאי קיצון אקלימיים יכולים להשפיע במיוחד בפריפריה – היכן שלאחר אסון טבע יכול לקרות מקרה בו תושבים יהיו מנותקים משאר המדינה (כבישים הרוסים או קווי חשמל ומים מנותקים) והיכן שהתשתית הבנויה, שיכולה להלין ולקיים מפונים, אולי לא מספיקה לכל התושבים, התיירים והמפונים מיישובים קרובים יותר לאזור הסכנה.
בהתבסס על הגדרות המתחשבות בטמפרטורת האוויר ובלחות כדי לקבוע עומס חום (כמו בצבא) – נערכה בדיקה בנתוני השירות המטאורולוגי מאז 2004 – בכמה ימים בכל חודש היה עומס חום מתון. עומס החום הוגדר לאחר שקלול של טמפרטורה עם לחות – הטמפרטורה המורגשת מעל 24 מעלות. לגבי ‘עומס קור’ – נעשה שימוש בהגדרות בינלאומיות של אפקט הרוח על תחושת הקור. עומס קור הוגדר כטמפרטורה מורגשת מתחת ל-4 מעלות. הבחירה בטמפרטורה זו כערך הסף היא בשל תחילת סיכון למצוקה והיתכנות לקבלת כוויות קור.
הממצאים הם שבמצפה רמון ישנם בממוצע 43 ימי עומס חום ו-29 ימי עומס קור (שמתרחשיםבעיקר בלילה).
מספר ימי עומסי קור וחום במצפה רמון בכל אחד מחודשי השנה:
בהשוואה למצפה רמון, בשאר הנגב (וברוב חלקי הארץ), יש הרבה יותר עומסי חום בקיץ, וכמובן – פחות לילות עם עומס קור בחורף. עד כמה יותר? באילת ולאורך הערבה ולחופי ים המלח ישנם כ 180-200 ימי עומס חום בשנה! בבאר שבע ישנם כ-160 ימי עומס חום ובתל אביב כ-135 ימי עומס חום! כלומר פי 3-5 ימי עומס חום לעומת מצפה רמון. המשמעות היא שבחודשי הקיץ (מאי-אוקטובר), הסיכוי הממוצע שמאהל מפונים יחווה עומס חום מתישהו במשך שלושה ימי מצב חירום הינו מעל95% ברוב הנגב ואילת, אך נמוך בהרבה במצפה רמון (כ-44%).
להלן התוצאות מהשוואה עומסי החום והקור בכל שעות היממה:
יש לציין כי עומסי חום וקור לא משפיעים רק בעת משבר. האדם לרוב מתרגל לתנאי מזג האוויר ה’נורמליים’ בסביבת מגוריו וסובל רק מתנאים קיצוניים. לכן, בוצעה השוואה של שכיחות תנאי הקיצון בשעות בהן רוב תושבי מצפה רמון הכי חשופים והכי פנויים לחוות את סביבת מגוריהם. המטרה הייתה לבדוק כמה פעמים בחודש ממוצע מתקיימים תנאי עומס חום/קור בשעות אחה”צ-ערב (17:00-20:00). כמובן שישנם עובדי שטח שסובלים מתנאי החום בצהריים ויש עובדי לילה שחשופים לקור, אבל רוב התושבים חוזרים מהעבודה אחה”צ ומטיילים בגבעות, הולכים לראות שקיעה או יוצאים לשוטט ביישוב. מדובר בשעה קסומה גם עבור תיירים ואורחים במדבר. זאת כמובן אינה השוואה טובה אם מתעניינים בתנאי קיצון בזמן חירום (לשם כך יש לבדוק את כל שעות היום והלילה).
ומה מסתבר – שמבין המקומות שנבדקו בנגב (וגם בתל אביב), במצפה רמון אכן מזג האוויר הכי פחות קיצוני!
ובעצם – במצפה רמון הכי נעים במשך רוב שעות היום משום שהתוצאה היתה דומה מאד אם היתה מבוצעת השוואה של עומסי חום/קור בשעות הבוקר (8:00-11:00).
להלן התוצאות מהשוואה עומסי החום והקור בשעות אחה”צ והערב:
מדוע מזג האוויר מתון כל כך במצפה רמון?
יש הסבר פשוט – הגובה הטופוגרפי (850 מ’) בשילוב עם הריחוק מהים מורידים את הטמפרטורות הגבוהות בקיץ וגורמים לאוויר להיות יבש יותר. בקיץ גם הרוח מקלה על עומס החום. ונכון, הרוחות כאן חזקות רוב השנה, ובחורף זה גורם לתחושה של קור חריג יחסית לרוב יישובי ישראל. אבל כזכור הקור מורגש בעיקר בלילה, מתי שנעים לנו להיות ליד החימום בבית, לשתות משהו חם ולהרגיש כמו באירופה…