מחברים: ג’סיקה שקרמן, כרמי קורין, נועם וייס
העטלף הוא אחד מהיונקים בעלי התדמית הגרועה ביותר. אגדות עם עתיקות ומינים בודדים של עטלפים הניזונים מדם הוציאו להם שם רע במיוחד. נוסיף לכך את העובדה שהעטלפים מסתדרים נהדר באפילה, שהם לנים במערות, שהמחשבה על הכניסה אליהן גורמת לאדם הממוצע עור ברווז, וכמובן ההאשמה (הבלתי מבוססת) של העטלפים בפרוץ מגפת הקורונה, מביאים אותנו לנקודת פתיחה עגומה במצב יחסי הציבור של בעל חיים זה.
מאמר קצר זה, הולך להפוך את הקערה על פיה ולהראות כי העטלפים שלנו, ממש בסדר.
ראשית, כמה עובדות מפתיעות על היונקים המעופפים: העטלף הוא היונק היחיד שבאמת יודע לעוף, הוא נולד עם שיניים, כדי שיוכל להיתלות על שד אימו, אפילו כשהיא עפה! כן – השיניים מחזיקות אותו מחובר. העטלף אינו עכבר מעופף. הוא לא קרוב משפחה שלהם ובעיקר הוא דומה לעצמו ולא לשום דבר אחר. דווקא הסינים רואים בעטלף כסמל לאושר, מזל טוב, חיים ארוכים ובריאים ושלווה. חלק מהעטלפים נודדים, אורך החיים שלהם יכול להגיע גם ל 20 ואף 40 שנים והדבר שהם הכי אוהבים, זה להיות תלויים הפוך, עם הראש למטה…
אבל מה שיותר חשוב ופחות מוכר הוא שעטלפים הם בעצם מדבירי מזיקים משמעותיים מאד בחקלאות ועוזרים לבני האדם במקומות בהם אנחנו לעיתים נכשלים.
מגדלי התמרים בערבה חיים זאת יום יום. עש התמר הגדול, עש התמר הקטן ועוד חברים עם 6 רגליים וכנפיים, יוצרים נזקים כלכליים חמורים מאוד ליבול התמרים. חדקונית הדקל האדומה וקרנפית התמר גורמים לנזק לעץ עצמו. גם בשדות כנימת עש הטבק, זחלים שונים וטריפס הם בעיה משמעותית. הדברה כימית קיימת רק לחלק ממזיקים אלו, והיא אינה תמיד יעילה, יישומה דורש זמן וכסף רב ולעיתים קרובות לא ניתן ליישמה שבועות לפני הגדיד. בתקופה זו הפרי חשוף לפגיעה, באין לחקלאי אמצעים יעילים להגנה על הפרי. במטעי התמר האורגניים מגוון התכשירים המותרים לשימוש מצומצם עוד יותר, ולכן עיקר מאמץ הגנת הצומח מכוון להפחתת אוכלוסיות המזיקים. אחת הדרכים להתגבר על המגבלות בשימוש בהדברה כימית היא שימוש בהדברה ביולוגית.
אגרואקולוגיה היא תחום המחקר בו נלמדים הקשרים בין השטח החקלאי והסביבה הטבעית הסובבת אותו. במסגרת זו, לצד הנזקים ממזיקים לגידולים שונים, נבחנות גם התועלות שהחקלאי יכול להפיק מהטבע שסביבו. תועלות אלה מכונות “שירותי המערכת האקולוגית”. שירותי המערכת מסבירים כיצד “הטבע מסייע לאדם”. אחת מדרכים בה המערכת האקולוגית עשויה לעזור לאדם היא הדברה ביולוגית של מזיקים באמצעות אויבים טבעיים המצויים בסביבה אשר נעשיית באמצעות חרקים ועכבישאים (8 רגליים). צרעות וזבובים טפילים, פשפשים, מושיות ואקריות טורפות הפכו למוצר מסחרי המפוזר בשדה עבור החקלאי, בנוסף לטורפים הטבעיים שנמצאים בשדה החקלאי ובסביבתו. גם התנשמות והבזים המצויים התפרסמו כמדבירים יעילים נגד מכרסמים בשדות ובמטעים.
עטלפים אוכלי חרקים (למען הקיצור נכנה אותם בהמשך “עטלפי חרקים”) ידועים כספקי שירותי מערכת באמצעות הדברת מזיקים בגידולים שונים כמו תירס, כותנה, קקאו וכרמים בישראל ובעולם. עטלפי חרקים טורפים בכל לילה כמות עצומה של חרקים, בעיקר מעופפים. למען האמת, עטלף חרקים אחד יכול לאכול מאות חרקים מעופפים בשעה! פעילות זו בהחלט יכולה לסייע לנו להדביר חרקים מזיקים במטע ובשדה, ותפקיד עטלפי החרקים כמדביר ביולוגי הוא רב וזה כבר הוכח במחקרים שונים.
16 מיני עטלפי חרקים מוכרים כפעילים באזור שלנו. התזונה שלהם מבוססת על פרוקי רגליים כגון עקרבים ובעיקר על חרקים, ולכן פוטנציאל ההדברה הביולוגית שלהם גבוה. הם אינם ניזונים כלל מהפרי או העץ ולכן לא גורמים כול נזק למטע.
כדי להבין את היקף העזרה שהעטלפים אכן מעניקים לחקלאי ואולי אף למצוא דרך להעצים ולהגביר את שירותי הדברת המזיקים במטעי התמרים בערבה, החל בחבל אילות בשנים האחרונות מחקר מקיף בנושא. שטחי המחקר היו במטעי התמרים האורגניים של נאות סמדר וסמר ובמטעים הקונבנציונליים של אליפז וקטורה.
בתחילתו של המחקר, שמובילים המו”פ החקלאי בערבה הדרומית, מו”פ מדבר וים המלח ואוניברסיטת בן גוריון, הצבנו במטעים גלאי עטלפים (גלאים המקליטים את הקולות העל-שמיעתיים של העטלף), ותיעדנו 11 מיני עטלפים אוכלי חרקים האוספים את טרפם במטעי התמרים. כמו כן, בוצע ניתוח של הגללים שלהם באמצעות שיטות גנטיות כדי ללמוד על מיני החרקים מהם הם ניזונים בפועל. מצאנו כי מזונם במטעי התמרים כלל את עש התמר הקטן, עש התמר הגדול, קרנפית התמר, חיפושיות תסיסה וחרקים מזיקים אחרים – להלן המזיקים. מהעטלפים שגלליהם נבדקו נמצא שבכל גלל היו לפחות שני מיני מזיקים שונים ויתכן כי לכל מזיק יש גם עטלף המתמחה באכילתו.
לאחר שהראינו כי העטלפים במטעים הם מדבירים רלבנטיים, אנו רוצים ללמוד כיצד ניתן להפוך את מטע התמרים לסביבה מזמינה יותר לפעילות של עטלפי חרקים. עטלפים זקוקים למקום לינה, מים לשתייה ומזון. במטע תמרים יש שפע חרקים, מזיקים ואחרים, המשמשים מזון לעטלפים ואנו בודקים אמצעים שונים בהם ניתן למשוך את עטלפי החרקים למטעים.
לדוגמא, העטלפים מנמנמים במהלך היום. במדבר הם לנים במערות וסדקים במצוקים בהרים. במטעים בהם מתבצע המחקר התקנו לאחרונה בתי עטלפים שהם תיבות ייחודיות המותאמות ללינת עטלפים ואנו עוקבים אחרי אכלוסן בתוך המטע.
הבנת הפוטנציאל והחשיבות של עטלפים אוכלי חרקים כמדבירים ביולוגיים במטעי תמרים תיתן בידינו כלי נוסף לכימות התועלת של עטלפים לפעילות החקלאית. כך גם נוכל לתמוך ולהעשיר אוכלוסיות טבעיות של עטלפים חשובים אלה, שחלקם נדירים ביותר.
בנוסף, בשל הצלחת המחקר עד כה, אנו מרחיבים את המחקר גם לציפורים, בדגש על ציפורים נודדות. נדידת הציפורים היא משאב שהערבה הדרומית התברכה בו. זהו משאב כלכלי תיירותי משמעותי, משאב חינוכי ותרבותי ועתה אנו בודקים עד כמה הוא גם משאב חקלאי. מיליוני הציפורים הנודדות הפוקדות את הערבה באביב ובסתיו הינם בעיקר אוכלי חרקים וניזונים בין השאר גם בשדות ובמטעי התמרים. בשיתוף מרכז הצפרות אילת, אנו מבצעים מחקר שנועד להבין את תפקיד הציפורים בהדברה הביולוגית של שדות ומטעים וכיצד ניתן להגביר את השפעתם החיובית כאויבים טבעיים. לאחר שנבחן את מיני הציפורים שפעילים בשדה ובמטע בנדידתם, ננסה לבחון בדומה לעטלפים, אם מזונם כולל גם מזיקים חקלאיים. השילוב של עופות ועטלפים עשוי לייצר מערכת של הדברה העובדת 24 שעות ובמרבית ימי השנה. כך אנו מקווים שמחקר זה יאפשר לקיים חקלאות ידידותית יותר ותוצרת חקלאית בריאה יותר לאדם ולסביבה.
*ד”ר ג’סיקה שקרמן, אגרו-אקולוגית, מו”פ חקלאי ערבה דרומית, מו”פ מדבר וים המלח.
**פרופ’ כרמי קורין, חוקר עטלפים במערכות אקולוגיות, המחלקה לאקולוגיה מדברית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
***נועם וייס, מנהל מרכז הצפרות באילת.
המחקר ממומן באמצעות משרד החקלאות, קרן יק”א ונקודת ח”ן.
