בין שימור לפיתוח – איך איבדנו 60% משטח מניפות הסחף בערבה הדרומית?
רחמים שם טוב וד”ר רחלי ארמוזה זבולוני
כתושבי חבל אילות, אנחנו חיים בסביבת חיים מיוחדת. אנחנו חיים בקהילות קטנות, גרים בישובים קטנים ומרוחקים, הפרוסים על שטח נרחב. הסביבה הטבעית שלנו כוללת שטח מדברי רחב ידיים, צחיח מאוד הניזון ממי שיטפונות (נגר עילי). ההתישבות שלנו באזור המדברי, על פני קרקע טבעית, יוצרת קונפליקט. הקונפליקט הוא בין הצורך הקיומי לבנות ישובים, אזורי תעשייה, כבישים ושטחים חקלאיים, לבין הרצון לשמור על הטבע הייחודי של האזור, החשוב לתושבי הערבה.
מה זו בעצם מניפת סחף?
הערבה היא למעשה אגן מילוי, שבו מצטבר הסחף הנישא על ידי הנחלים, המנקזים את הרי הנגב והרי אדום. בשטחי ההרים, אפיקי הנחלים צרים ומוגבלים יחסית, ויכולת הסעת הסחף שלהם גבוהה. בצאתם מההרים, מתפשטים הנחלים בערבה, זרימתם נחלשת במידה רבה ועקב כך קטנים מאוד עוצמת הסחיפה וכושר ההסעה שלהם. הדבר גורם להשקעת רוב הסחף של הנחלים למרגלות ההרים. הסחף המצטבר בונה את מניפות הסחף הפרוסות לאורך כל הערבה. השקעת הסחף במוצא הנחלים לכיוון הערבה גורמת לכך, שאפיקי הנחלים מתבדרים ומתפלגים לערוצי משנה ויוצרים מעין מקלעת אפיקים – זהו מערך הפזרות. ככל שמתרחקים מקודקוד
המניפה לשוליה, מתרבות ההתפצלויות של האפיקים תוך כדי הגדלת שטח המניפה. מכיוון שמניפות סמוכות נושקות אחת לשנייה, ניתן לומר שהן מכסות את מרבית שטחי הערבה.
(רון צבי, 1979*).
פיתוח על גבי מניפות הסחף
הישובים בערבה הדרומית, כמו גם שטחי החקלאות, ממוקמים ברובם על גבי מניפות הסחף הטבעיות של הנחלים שכוללות קרקעות שטוחות ורכות, המתאימות לבניה ולחקלאות. על מנת למנוע נזק לישובים, לתשתיות וסכנה לחיי אדם בזמן שיטפונות, מוסטים הנחלים אל מחוץ לשטחי הפיתוח. וכך, רבים מבין הנחלים בהגיעם לערבה, אינם זורמים בנתיבי הזרימה הטבעיים שלהם. הסטה של הנחל נעשית באמצעות סוללות הגנה ותעלות הטיה, באמצעותם מנקזים את הזרימה לעבר בסיס הסחיפה. לעיתים, מתנקזים מספר ערוצים אל תעלת ניקוז אחת וכך מרכזים מאמצים בכל הנוגע לטיפול במי הנגר והסחף הנלווה.
ההשפעות הסביבתיות
שינוי נתיב הזרימה פוגע במספר מאפיינים הקשורים במבנה ובתפקוד הנחל. למשל, הצרה של אפיק הזרימה או שינוי בשיפועו גורמים לתהליכי התחתרות והשקעה של הסחף. הסטה של הנחל מערוצי הזרימה הטבעיים, מונעת מעבר שלנגר עילי למורד הערוץ, ומייבשת את המערכת האקולוגית לאורך הנחל. באקלים הצחיח המאפיין את הערבה הדרומית, המערכת האקולוגית מתפתחת בסמוך לערוצי הזרימה ובאזורי המלחות. בעלי החיים והצמחים נודדים ומגדילים את טווח התפוצה שלהם דרך ערוצי הנחלים. לכן, חשוב לשמור על המסדרונות האקולוגים על גבי מניפות הסחף, אשר מאפשרים קישוריות אקולוגית בערבה ובכל המרחב.
תכנית העבודה
במחקר שבוצע במימון קרן שטחים פתוחים בשיתוף עם ד״ר אביגיל מוריס וד״ר ג׳סיקה שקרמן, ביצענו אפיון של מידת ההפרה והפגיעה בשטחים שנמצאים על גבי מניפות הסחף. אזור מופר ופגוע נחשב כאזור אליו לא מגיעה זרימה של נגר עילי, בעקבות הטיה של הנחל מנתיבו המקורי. ההנחה של המחקר היתה שאזורים אליהם לא מגיעים מי שיטפונות מתייבשים במהלך הזמן ואוכלוסיות החי והצומח עליהם גוועות. אזורי המחקר נבחנו באמצעות תצלומי אויר, יישומי GIS ותצפיות בשטח. שכבות מידע יוצרו עבור כל נחל ובשלב מאוחר יותר אוחדו למפות כלליות המייצגת את הערבה. לצורך הערכת שטחי המניפות לפני פיתוח הערבה, נעזרנו באתר המפות קורונה המציג את צילומי הלווין מתוכנית הריגול האמריקאית שצולמו בשנים 1960-1972.
https://corona.cast.uark.edu
תוצאות המחקר
חסימות של נחלים על גבי מניפות הסחף מתבצעות כחלק מאילוצי הפיתוח. ברוב המניפות ישנה יותר מסיבה אחת לחסימה, ולכן קשה לומר מהו גורם ההפרה המשמעותי ביותר, האם אלו הישובים, השטחים החקלאיים, אזורי התעשייה או כביש 90?
מבין המניפות הפגועות ביותר (מדרום לצפון):
• מניפת נחל רודד – כיום, מניפת הסחף לא קיימת כלל, נחל רודד מנוקז ישירות לתעלת הקינט.
• מניפת נחל רחם – רוב שטח המניפה לא מקבל מי נגר מנחל רחם בשל בניית מערך הניקוז המגן על שדה התעופה רמון. רק 20% משטח המניפה נשאר פעיל.
• מניפת נחל נחושתן – נחל זה מנקז את דרום בקעת תמנע והוא חסום על ידי סכר בשטח הפארק, שנבנה במטרה להגן על מכרות הנחושת בשנות השישים. ערוצי משנה עדיין מתנקזים לערבה לשטח מופר באזור המכרות. רק 23% משטח המניפה נשאר פעיל.
• מניפת נחל תמנע – המניפה חסומה על ידי סוללות הגנה שהוקמו סביב קיבוץ אליפז ורק 11% משטח המניפה המקורי נשאר פעיל.
• מניפת נחל גרופית – הנחל יורד לערבה באזור צומת קטורה. הוא מוסט באזור כביש 90 לתעלה המקיפה את קיבוץ לוטן, הנמצא מזרחית לכביש. שטח המניפה הקיים מהווה 5% משטח המניפה המקורי.
• מניפת נחל יעלון – הנחל מתנקז צפונית לקיבוץ יהל. הנחל מוסט לתעלה צרה העוברת מתחת לכביש .90 ממניפת הסחף המקורית נשאר שטח של 16%.
גם כביש 90 מהווה הפרה משמעותית ופוגע במניפות הסחף. לדוגמא: באזור שמורת עברונה, כ- 30% משטח המניפות של הנחלים צפונות, עברונה, ניצוץ ופסלים חסומים בגלל כביש 90.
מה ניתן לעשות?
ניתן להקטין את הפגיעה של הכביש במערכת האקולוגית על ידי יצירת מספר מעבירי מים לאורך המניפה בערוצים הפעילים. זאת בניגוד למעביר יחיד המנקז את כל המניפה לאתר חציה אחד וגורם להתייבשות ערוצים במורד הזרימה. מספר מעבירי מים לאורך הכביש, יחלקו את הזרימה, ימתנו את ספיקות השיא, יפחיתו את הסכנה לנהגים בזמן שיטפונות ובנוסף, ישמשו גם נקודות חציה לבעלי חיים. באופן זה, תיווצר פגיעה מינימלית של הכביש בשטחים הפתוחים.
לסיכום
לפני פיתוח הערבה, שטח מניפות הסחף הכולל היה כ 126 קמ”ר, מתוכן השטח המופר על ידי סוללות, תעלות הטיה, סכרים וכבישים הוא כ 77 קמ”ר, כלומר כ- 60% משטח המניפות המקורי הוא שטח מופר, שאין בו זרימה של נגר עילי. בנסיעה ברכב לאורך הכביש, קשה לזהות את מניפות הסחף החסומות. אנו נוטים לחשוב שמה שנשקף מהחלון אלו שטחים פתוחים טבעיים, אך למעשה אלו שטחים מיובשים שהחי והצומח בהם פגועים באופן משמעותי. לטובת השמירה על הסביבה המדברית, רצוי לאפשר את זרימת הנחלים באפיקים הטבעיים וכך לשמור על המערכת האקולוגית הייחודית של האזור ולהימנע מנזקי שיטפונות הנובעים מהתערבות ג
* רון צבי (1979) המבנה הגאומורפולוגי של הערבה הדרומית. בתוך: שמואלי א. וגרדוס י. (עורכים) ארץ הנגב אדם ומדבר 140-163.
