המאמר בוחן את דינמיקת שיטפונות הבזק באזור צחיח־למחצה עד צחיח קיצוני באגן נחל צאלים, תוך שימוש ברשת ניטור ייחודית וצפופה של תת־אגנים. במהלך שלוש שנות מחקר נותחו שנים־עשר אירועי שיטפון באמצעות מדידות עומק מים, מדי גשם ורדאר מטאורולוגי מתוקן. המחקר מספק לראשונה הערכה כמותית של יחסי גשם–נגר בקנה מידה של תת־אגן באקלים צחיח קיצון. נמצא כי עומק הגשם הוא מנבא חזק של הנגר, במיוחד באגנים גדולים שבהם שונות מקומית מתאזנת. בנוסף, בניגוד להנחה הרווחת שעוצמת הגשם המקסימלית מכתיבה את ספיקת השיא, במחקר נמצא כי כיסוי ליבת הסופה (Rain Core Coverage – RCC) הוא מנבא טוב יותר של שיא הספיקה, משום שהוא משקף את טביעת הרגל המרחבית של אזורי גשם אינטנסיביים. הממצאים מדגישים את חשיבותם של נתוני ביניים בקנה מידה תת־אגני לשיפור הבנת היווצרות השיטפונות ולהערכת סיכוני שיטפונות באזורים צחיחים ודלי־נתונים.
