אז מי שמע על עין רדיאן?
הנוסעים בכביש 90 מדרום ליטבתה, אם יישאו את עיניהם לרגע מזרחה לכיוון הרי אדום, יבחינו מעבר לגדר החי-בר בנאת מדבר גדולה המונה כ-200 דקלים הפזורים בשטח.
זוהי נאת המדבר הקדומה עין רדיאן, מקור מים נדיר במדבר הצחיח של הערבה הדרומית שיצר סביבו מרכזים לוגיסטיים מהעת העתיקה ועד ימינו. חפירות ארכאולוגיות שהתקיימו כאן לאורך השנים גילו במרחב הזה מצודה ישראלית מתקופת הברזל, מצודה רומית ושני בתי מרחץ, חאן נבטי, חאן מוסלמי קדום ושרידים של מערכות השקיה עתיקות (פוגרות) שמעידות על קיומה של חקלאות עתיקה.
ב-17.7.24, ביום קיץ חם נאספו אנשי הערבה מכל קצותיה, אילתים רבים וכמה אורחים מהצפון לכנס עין רדיאן, אשר הוקדש כולו לסיפורים ומחקרים אודות המקום המסתורי הזה. מוקדם בבוקר נפתח עבור המבקרים שער הגן הנעול – ומעבר לו – הגישה אל הדקליה הפראית והעתיקה. בהמשך היום חשפו חוקרים ותושבים בפני אורחי הכנס אוסף מרשים של ידע מתחומים שונים וגם סיפורים נוסטלגיים מרגשים. כנס בהפקת מו”פ מדבר וים המלח – שלוחת אילות, בשיתוף היחידה הסביבתית אילת אילות, הקרן הקיימת לישראל ורשות הניקוז.
תקציר על קצה המזלג מהקסם של היום הזה מובא כאן בכתב:
על היווצרות המעין
ד”ר חנן גינת מסביר את המבנה הגיאולוגי שבזכותו נוצר כאן מעיין:
מקור הנביעה בעבר היה שילוב של מפלסי מי תהום גבוהים ותרומת מים מזרימות שיטפוניות ממערב, מכיוון נחל יטבתה. הימצאות חרסיות ממזרח בתת הקרקע הרדוד במלחת יטבתה סייעה להיקוות המים באזור הנביעה/נביעות. באיור הבא מתואר חתך של אזור המעיין הקדום: שברים בשיכוב הגיאולוגי שנוצרו כאן לאורך בקע ים המלח והערבה תרמו גם הם לאיגום המים ונביעתם בנקודה זו.
ואיפה המים?
אם חשבתם שמדובר במעין מים חיים הרי שלצערנו זה כבר לא המצב כרגע, אם כי זרמו כאן מים ממש על פני השטח בעבר הלא מאד רחוק. בתמונה אפשר לראות את חברי קבוצת כנרת בביקורם במקום בשנת 1951 יושבים על שפת בור מים פתוח. אלא שמשנה זו החלו להישאב מכאן מים לצינור שסיפק את כל תצרוכת המים של….העיר אילת!
כדי לשמור על מקור אספקת המים היקר הקימו כאן ב 1951 את היאחזות הנח”ל עין רדיאן, ובשנת 1957 אוזרחה ההיאחזות ונוסד קיבוץ יטבתה כפי שהוא מוכר לנו היום.
מאז, בעצם, נעלמו המים מפני השטח ומפלס מי התהום יורד כל הזמן כתוצאה מהגדלת הצריכה היישובית/חקלאית ושינוי האקלים.
גם סלילת כביש 90 תרמה ככל הנראה להתייבשות המעיין.
מבצע הצלת תמרי עין רדיאן
חברי קיבוץ יטבתה, שהדקלים למעשה צומחים בשטח השייך סטטוטורית לקיבוץ ולהם רגשות נוסטלגיים אל עין רדיאן כחלק מההיסטוריה של הקמת הקיבוץ, הבחינו בהידרדרות במצב הדקלים ויזמו מחקר על מצבם. תחילה נעשה ניסיון להצלת הדקלים לפני כמה שנים ע”י הזרמת מים ישירות אל הבאר המשוחזרת שבלב הנווה, בתקווה שהמים יעלו את מפלס מי התהום. למרות זאת המשיכו הדקלים להראות סימני מצוקה.
אבישי גרינברג התייצב בראש מבצע ההשקיה ביחד עם ד”ר ניצן שגב, אקולוגית ממו”פ מדבר וים המלח, ששמה דגש על השקיה טמונה שלא יוצרת מפגעים סביבתיים נלווים (עשביה, יתושים ומינים פולשים כמו תנים).
כדי להבין את מידת האפקטיביות של ההשקיה נכנס לתמונה ד”ר גבי בנט, שבונה בימים אלה פרויקט ארוך טווח לניטור מצב התמרים ע”י חישה מרחוק. באמצעות צילומי לווין נבחן מצבם הבריאותי של העצים – מחקר חדשני שנעשה בשיתוף עם ד”ר סיוון איזיקסון ממו”פ מדבר וים המלח שלוחת מצדה.
תמרי הבר והמעיינות
כבר כמה שנים שנושא התייבשותם של תמרי המעיינות בערבה מעסיק את חוקרים ואנשי טבע: מעיינות הערבה התיכונה והנגב – עין שחק, עין עקרבים, עין יהב, עין זיק – כולם ניזוקו ממחסור במים, ונאת המדבר הגדולה עין צין אף סובלת מזיהום קשה שמקורו בבריכות השיקוע עתירות הרעלים של מפעלי הפוספטים בנחל צין, וטרם טופל.
ד”ר רועי גלילי, חקלאי (ממושב עידן) וארכיאולוג חוקר תרבויות מדבר, פרש בפנינו את כל מה שנעשה בנושא הצלת תמרים בערבה התיכונה ובנגב, ואת מקורותיהם של הזנים העתיקים ברחבי המזרח התיכון ואגן הים התיכון. אגב, אותה תמונה של התייבשות תמרי הבר נחשפת גם בסיני. ניצול מי התהום לחקלאות בקנה מידה גדול ייבש כמעט לגמרי את נאת המדבר הענקית בוואדי פיראן!
מדבריו של ד”ר רועי גלילי:
“הברית שבין בני האדם והתמרים ותהליכי הביות הם בני אלפי שנים וראשיתם ככל הנראה באלף 5-6 לפנה”ס במסופוטמיה ובעומאן. התמרים הם סוכני הזיכרון של המדבר, רגליהם במים וראשם באש – עברם הרחוק בהיסטוריה, וההווה שלהם בימינו. אנחנו מוצאים אותם בכל מקום, לצד שרידי נוכחות הנוודים – כלי הצור, הקרמיקה הנבטית, שרידי המאהלים והמכלאות. התמרים הם הלחם והמים. בשונה מממצאים ארכיאולוגיים אחרים התמרים הם ממצאים חיים שמוסיפים לפאזל את שכבת הגנטיקה והרבה מידע.
הברית ההיסטורית בין עצי התמרים לבני האדם בארץ הנושבת ובעיקר בלב המדבר נמשכת כבר אלפי שנים ומחובתנו לדאוג שלא בדור שלנו, במשמרת שלנו היא תופר.”
ואכן, גם לתמרי הבר חשיבות גדולה בשמירה על מגוון המינים. עבודותיה של ד”ר איליין סולווי במסגרת המרכז לחקלאות מדברית בת-קיימא של מכון הערבה ללימודי הסביבה, חברת קיבוץ קטורה, בנושא מקורם הגנטי של התמרים וההישגים שלה בהחייאת זני התמרים העתיקים של מדבר יהודה, הם נדבך מרתק נוסף במחקר הזה.
איך התחיל סיפור ההצלחה של הגידול המסחרי של תמרים בערבה? בשנים הראשונות נהגו נחלאים מההיאחזות לגדוד את התמרים בעין רדיאן ולטפל במה שנקרא אז בפיהם “המטע הערבי “. עובדיה שמש, עולה מעיראק שעבד במולדתו בתמרים ונחשב מומחה ארצי, היה הראשון שאמר כבר ב-1952 ששלוש מאות הדקלים של עין רדיאן הם ההוכחה להיתכנות של גידול תמרים לפרנסה בערבה הדרומית!
הוא התגייס למשימה, עבר להתגורר באילת ובאמת באותה שנה ניטע כאן בעזרתו מטע התמרים הראשון בערבה.
פאר יטבתה
אחד הדקלים בעין רדיאן הניב פרי מיוחד שהיה אהוב על חברי יטבתה. הם נתנו לו את השם “פאר יטבתה” ואף נטעו כמה חוטרים שלו ברחבי הקיבוץ. היום נותרו שניים מהם שגובהם כמעט 13 מ’, הם עדיין מטופלים ונגדדים מדי שנה והפרי האהוב מוגש בחדר האוכל לשמחת המקומיים… האם יתכן שכדאי להכין תרבית רקמה מאחד העצים האלה, ולרבות את פאר יטבתה?
לדיון יצירתי בשאלה זו חברו יחד ד”ר גבי בנט, אמנון גרינברג מהמו”פ החקלאי, קובי טובול ממטע גרופית ושני אורחים מהמעבדה לייצור שתילים בתרבית רקמה מגינוסר -“אגרו”, ינון בן-צור ונדב רז. האורחים האירו את עינינו עם תמונות מרתקות מעולם הריבוי בתנאי מעבדה של התמרים בתרבית רקמה, ואילו אמנון תיאר לנו את הפרי של פאר יטבתה (חודש לפני הגדיד לא יכולנו להתרשם ממנו בלייב) והעלה את השאלה: האם יש לו היתכנות מסחרית כלשהי או שזה רק סיפור מקומי יפה? ואולי גם בתור שכזה הוא שווה ניסוי..
עין רדיאן ומכרות תמנע
על הקשר הקיומי בין עין רדיאן למכרות תמנע בעולם הקדום מספר לנו פרופ’ ארז בן יוסף.
עין רדיאן הייתה מקור המים העיקרי באזור והקרוב ביותר לתמנע! כל המים שנדרשו למחיית צוותי הכרייה ולתהליכי הייצור של הנחושת הובאו מעין רדיאן על גבי שיירות חמורים/גמלים (בתקופות שונות) מהלך חצי יום רכיבה ומן הסתם הובא גם מזון מהאזור החקלאי שמסביב למקור המים הזה, למרות שנמצאו גם שרידי מזון מארצות רחוקות, כמו דגים מהים התיכון, ענבים, רימונים, תאנים ועוד. וחשוב לא פחות – עצי השיטה הרבים שבאזור שימשו כחומר בערה לכבשני ההתכה של הנחושת.
ארז סיפר לנו על הממצא המדהים של פיסת אריג צבועה בארגמן מלכותי, שנמצאה לפני כמה שנים במזבלה שלצד אחד האתרים הגדולים של תעשיית הנחושת הקדומה, ויצרה פולמוס בין החוקרים בניסיון לשנות את התפיסה הרווחת עד היום לגבי זהות הכורים בתמנע.
האריג תוארך למאה העשירית לפנה”ס, ויחד עם תיארוכים נוספים לתקופה זו בטכנולוגיות חדשניות שיש כיום בידינו, הגיעו החוקרים
למסקנה שעיקר פעילות הכרייה בתמנע התקיימה בתקופת מלכי ישראל, ממלכת דוד ושלמה, בחסות שבטי המדבר של ממלכת אדום הקדומה. עד היום היה מקובל לתארך את עיקר הפקת הנחושת בתמנע למאות ה -12 וה-13 לפנה”ס, לתקופת הממלכה החדשה במצרים.
כנראה שהידע הסודי של הפקת הנחושת נשמר ברשות ממלכת אדום המקראית, שגבלה בממלכת ישראל מדרום. לדברי ארז, הממצאים הדרמתיים יכולים לחולל מהפכה באופן שבו אנחנו חושבים על חברות נוודיות בתקופת הברזל כולה. הממצאים החדשים מחזקים את ההנחה שבתמנע הייתה גם אליטה, שלבשה ארגמן וניזונה ממעדנים שהגיעו מעבר לים.
זה מעיד אולי על מבנה שלטוני מורכב שעד היום לא ייוחס לחברות נוודיות כמו האדומים. בהזדמנות זו התוודענו גם אל עולם המטלורגיה הקדומה וחשיבותה הרבה של הנחושת כאלמנט הכרחי עבור מי שהכוח בידו: הנפט של העולם הקדום!
אגב, בגלל האקלים המדברי והצחיחות הקיצונית, שימור הממצא הארכיאולוגי בתמנע הוא יוצא דופן, וזו הסיבה שיש כאן תגליות נדירות ביותר: פיסות בדים המייצגות את לבוש האנשים שעבדו באזור, שרידי מזון שמספרים לנו על תזונה מורכבת שהגיעה מרחוק ושרידי בעלי חיים, שליוו את הכורים ועזרו בהפקת נחושת. יש גם יתרון לאקלים קיצון!
הדמיה של עין רדיאן בימי קדם – ארז בן יוסף
נווה יטבתה – חזון תיירותי אזורי
נווה יטבתה – זהו השם שניתן לפרויקט תיירותי שמתוכנן לקום סביב יטבתה ולכלול בתוכו את כל האתרים ארכאולוגים השונים הפזורים בשטח, ואף להנגיש אותם למבקרים ע”י שיחזור, יצירת תשתיות והצגת מידע.
את הפרויקט בראשיתו יזם הארכאולוג אסף הולצר מקיבוץ סמר עוד ב-2009, ואליו חברה איריס דניאלי לטובת פיתוח התיירות בחבל אילות.
החזון – יצירת מסלול מורשת עם נקודות עניין מרכזיות הקשורות לאתרי עתיקות, אתרי נוף וטבע במרחב יטבתה ובזיקה לסמר ועברונה. האתרים סמוכים זה לזה ויוצרים מסלול ארכיאולוגי החושף את התייר לחיי התושבים הקדומים שהתגוררו בסביבה מלפני יותר מ6,000- שנים עד ימינו.
המסלול התיירותי עתיד להיות מעגלי, הוא יתחיל בפונדק יטבתה ויעלה תחילה (אולי ברכבל?) אל המצודה הישראלית מתקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל, שמשקיפה בתצפית מדהימה על הערבה הדרומית מראש המצוק שעליו היא ניצבת. משם אל מרגלות ההר למצודה ולבית המרחץ מהתקופה הרומית, ואל מגדל נבטי וחאן מהתקופה האסלאמית הקדומה. קיימת אפשרות להרחיב את מסלול הטיול לנקודות עניין נוספות: עפיפון המדבר שליד קיבוץ סמר, ומערכת בארות השרשרת כולל בריכת האם שמצפון לפונדק יטבתה או ליד עברונה שבדרום.
ואם לא די בכך, קינחנו את פרק התוכניות והפרוגרמות בחלומו של ינאי שלומי מקיבוץ סמר: ינאי מטייל בערבה כבר 40 שנה לפחות, ובמסגרת עבודתו במו”פ מדבר וים המלח יצא לו גם לשוטט בכל פינה מחוץ למסלולי הטיול. הוא מכיר היטב את כל מערכות ההשקיה העתיקות: תופתעו לגלות שהרבה מתלוליות העפר הכאילו סתמיות שפזורות בשטח הן בעצם עדות לכך שבעומק נחפרה תעלת השקיה קדומה! מה שנקרא פוגרות, (fugarot) או בארות שרשרת. עכשיו רק נותר לדמיין את השדות המושקים והחלקות החקלאיות הרבות שהושקו במים האלה בימי קדם.
כל זה עומד לנגד עיניו של ינאי כשהוא מציג את החלום שלו: לשחזר ולהזרים מים אל מערכת ההשקיה העתיקה שמצפון לפונדק יטבתה, ולייצר סביבה חלקות חקלאיות ובוסתנים משוחזרים ממש דוגמת אלה שהיו כאן בימי קדם! גן עדן זה כאן.
נוסטלגיה וזוגות צעירים
אחד הקטעים המרגשים בכנס עין רדיאן הוקדש לוותיקי יטבתה, על הבמה עלו: פני וולפסון, נעמי שיזף ונעמי לוי, וסיפרו על ימיו הראשונים של הקיבוץ בהנחייתה של רעות פרנס. טוביה נאור, שהוא האדם היחיד בינינו שעדיין זכה לראות מים זורמים בעין רדיאן, סיפר על הימים ההם. זיווה צומברג שבילה שנות דור ברפת יטבתה סיפר על הרעיון לגדל פרות במרעה הגובל בעין רדיאן, שהיה עשיר בימים ההם בעשב שנקרא חילף החולות. בהשראת חבל-ארץ הארגנטיניאי בו ערבות מרעה רחבות ידיים ניתן למקום השם “פמפס”, וניסו לגדל בו פרות ברהמה הודיות העמידות לתנאי מדבר.
הפרות לא העלו בשר והעסק שודרג והפך לרפת יטבתה המפורסמת. הרועים הפכו לרפתנים, והשאר היסטוריה.
על נושא החתונות מספרים לנו פני נעמי ונעמי: על רקע תמונות מימים עברו של חלוצים צעירים ושזופים נשמעו סיפורים על החתונות והחגים שהתקיימו אז בעין רדיאן, גן האירועים הקדמון של קיבוץ יטבתה. כי מה יותר מרגש מלבוא בברית נישואין בצל התמרים העתיקים? החברים הגיעו למקום על שתי עגלות עמוסות: אחת לכלה ומסביבה הבחורים, ואחת לחתן ולכל הבחורות. מסתבר שהאורחים דווקא אהבו את הלוקיישן האקזוטי, ואת הלינה בצריפי החברים, במקומם.
סיכום
כאן ממש ליד הבית גילינו מחדש פינה נשכחת עם נוף ייחודי והיסטוריה מפוארת.
תודה לכל המרצים והדוברים, שהקדישו את היום הזה כדי להפגיש אותנו, תושבי הערבה, עם הידע העצום אודות הסביבה שבה אנחנו חיים. היה מרתק!
תודה לכל המשתתפים והאוהדים של תמרי המדבר, שבאו לשמוע ולהשתתף. סיור במדבר באמצע יולי זה לא לכל אחד!
ועוד בשבע וחצי בבוקר…
אנו מאמינים שאם התושבים, בכל גיל, יכירו את הנוף והסביבה ומתוך כך יוקירו ויאהבו אותם – הם יהיו אלה שיעדיפו תיירות של בארות שרשרת עתיקות ובוסתנים על פני תעשייה, הם אלה שלא ישליכו פסולת חקלאית במדבר וישמרו על הסביבה מתוך כבוד ואהבה.
תודה לקרן הקיימת לישראל שבסיועה התקיימה כאן כל הפעילות סביב עין רדיאן, כולל תמיכה בתכניות חינוכיות לילדים ונוער.
תודה לד”ר דורון מרקל, המדען הראשי של קק”ל על תמיכתו והשתתפותו בכנס.
תודה לד”ר חנן גינת, ראש המועצה וגיאולוג, על הרוח הגבית והעניין המתמשך בחקר הסביבתי בחבל אילות.
תודה לאבישי גרינברג על מסירותו לנושא עין רדיאן ותרומתו הגדולה למקום ולכנס. עבודתו האקדמית על עין רדיאן הייתה ההשראה לכנס הזה. תודה לקיבוץ יטבתה על מימון וביצוע פרויקט הצלת התמרים!
תודה לרעות פרנס על הארגון והשיחה עם ותיקי יטבתה.
תודה למו”פ מדבר וים המלח שהפיק את כל האירועים וההתרחשויות האלה בעזרת החוקרים והצוות המסור. תודה ענקית לענת שאול, רכזת החינוך הסביבתי בשלוחת איילות שעבדה שעות רבות בהפקת הכנס ביחד עם יערה קליסקי, ד”ר רחלי ארמוזה זבולוני, וד”ר גבי בנט.
תודה ליחידה הסביבתית אילת אילות שתומכת יחד עם המועצה בחינוך הסביבתי ומאפשרת לתושבי החבל להתוודע אל קסמיו.
תודה ליצחק שוורץ מבית האומנויות בנאות סמדר על ציוריו מעין רדיאן והערבה הדרומית שליוו את הכנס בתערוכה מרשימה.
* צילומים בשחור לבן: הארכיון של פיץ – יטבתה.
* כתבה: ענת שאול, רכזת חינוך סביבתי, מו”פ מדבר וים המלח – שלוחת אילות.
