פענוח הגורמים הקובעים את תפוצתם ואת שכיחותם של מנגנוני הגנה נגד רעייה בקרב צמחים הוא סוגיה מרכזית באקולוגיה ובביוגאוגרפיה של צמחים. המסגרות התאורטיות המובילות כיום מתמקדות בהשפעת הזמינות של משאבים חיצוניים ובאופן שבו צמחים ומינים שונים מקצים משאבים אלה לצורך צמיחה או הגנה. ההשערה המקובלת היא כי בתנאי מחסור במשאבים זמינים אין לצמחים יכולת להשקיע משאבים בהשתקמות לאחר פגיעה, ולכן הם משקיעים יותר בהגנות שתכליתן להפחית את עוצמת הרעייה ואת נזקיה. נוסף על כך כאשר חנקן ונוטריינטים אינם זמינים, הצמחים אינם יכולים להשקיע את עודפי המוטמעים שלהם בצמיחה, והעודפים מתפנים ליצירת הגנות. עם זאת לא ברורה תקפותן של תחזיות אלה לגבי מנגנוני הגנה מכניים כגון קוצים, שהם חלק בלתי נפרד מרקמות הצמח. במחקר זה נבדקה תפוצתם של מינים קוצניים בכלל הצומח של ארץ ישראל ובפרט בצומח של שלוש שמורות טבע: יטבתה, המתאפיינת באקלים צחיח קיצון; עין גדי, שהיא נאת מדבר באקלים צחיח קיצון; ונחל בצת בעל האקלים הים-תיכוני. במחקר נמצא מתאם בין השיוך הביוגאוגרפי של מינים לבין קוצניוּת: באופן יחסי יש מספר גדול יותר של מינים קוצניים סהרו-ערביים וסודניים מאשר מינים קוצניים ים-תיכוניים או איראנו-טוראניים. לצד זאת נמצא שמינים קוצניים ים-תיכוניים ואיראנו-טוראניים אינם נפוצים בשמורות הטבע שבחבל המדברי, ונראה שממצא זה נובע מהבדלים באקולוגיה של האזורים הביוגאוגרפיים שבהם הם שכיחים, ולאו דווקא מהבדלים בזמינות המשאבים בין החבל הים-תיכוני לבין החבל המדברי. בעוד בכלל הארץ נפוצים יותר מינים בעלי קוצים באיברי הרבייה, ביטבתה ובמידה פחותה גם בעין גדי נפוצים יותר מינים בעלי קוצים באיברים וגטטיביים, בעיקר מיני שיטה סודניים. ייתכן שההבדל נובע מהשוני בזהותם של אוכלי הצמחים העיקריים בחבל הים-תיכוני בהשוואה לסוואנות האפריקניות. אף על פי שממצאי המחקר הנוכחי עשויים להיראות כסותרים חלק מהתחזיות של המסגרות התאורטיות הקיימות, אין הדבר כך, ואולי אף ההפך הוא הנכון.
תפריט