אנתרופולוגיה עוסקת בחקר האדם ובגווני תרבויותיו. בניגוד לזרמים אחרים במדעי הרוח וחברה שמשקיפים על החברה מנקודת מבט מרוחקת ורבת הקף (“ממעוף הציפור”), אנתרופולוגים עושים עבודת שדה שמאפשרת הכרות עם תרבויות וסוגים שונים של התנהגות ברמת הפרט (“בגובה העניים”). בשל כך, הכלי מחקר העיקרי של האנתרופולוג הוא תצפית משתתפת שנמשכת חודשים ואף שנים, ומאפשרת קשר ישיר בין החוקר לבין אוכלוסיית הנחקרת. צורת מחקר זה מתאימה במיוחד לחברות הנמצאות בסביבות מרוחקות או מבודדות כך ששהייה ממושכת בקרבם מסייעת לאנתרופולוגים לחוות באופן אישי את שדות מחקרם.
מצב כזה קיים במצפה רמון, העיירה המבודדת ביותר בארץ. במצפה רמון מרוכזות אוכלוסיות ממגוון קבוצות אתניות. ממצאים ממחקרים ראשוניים מראים שקהילות אלה, חיות במקביל זו לזו אך חולקות במכנה משותף אחד בסיסי: “שימור תרבות”. כלומר, כתוצאה ממיקומו המרוחק, ההתפתחות הסוציו-אקונומית במצפה רמון יחסית אטית, מצב שאִפשר לקהילות השונות ביישוב להנציח נורמות התנהגותיות מיושנות ולטפח מנהגים חברתיים שכבר אינם קיימים ברב הקהילות הדומות להן במרכז הארץ.
בעוד שחלק מהחוקרים במרכז מדע ים המלח וערבה מתמודדים עם הקושי שבהיותם מדענים ואקדמאיים בפריפריה, הריחוק הרב שמאפיין את מצפה רמון מהווה ייתרון בכך שהריחוק הופך את הישוב למעין מעבדה חברתית ייחודית. יתרון זה מאפשר לחוקרים כגון האנתרופולוג ד”ר יהושע שמידט שחוקר במצפה רמון ובחון מקרוב ובצורה שיטתית תופעות מרתקות שעד עתה לא נבדקו לעומק. תחום האנתרופולוגיה, אשר רק לאחרונה הוצב במו”פ, מוסיף לכלל המחקרים שמתבצעים במרכז נקודת מבט מיוחדת בעלת כיוונים מתודולוגים ואנליטיים חדשים ומרעננים. כיום, בחסות מרכז מדע רמון, מתנהלים מספר מחקרים אנתרופולוגים במצפה רמון כגון, פרויקט של אתנוגרפיה חזותית שמתעד וסוקר את היסטוריית המקום באמצעות זיכרונות של וותיקי הישוב. בנוסף, מתבצעים מחקרים על השינוי שעוברת מצפה רמון- מעיירה קטנה ומרוחקת למרכז של תיירות אקולוגית ומוקד לרווחת חיים עולמי. המחקר בא לברר מה, למשל, הן ההשלכות של הקמת מלון היוקרתי “ישרוטל בראשית” על כלכלת היישוב? באלו דרכים הקהילות המקומיות השונות מתייחסות לסביבתן הטבעית? מחקר נוסף בוחן את השינויים הסוציו-תרבותיים שהחברה הישראלית עוברת דרך התבוננות בהשפעתם על הקבוצות הבדואיות המקומיות.
ד”ר אביגיל מוריס– מרצה וחוקרת בתחום האנטרופולוגיה הישומית, בין מחקריה האחרונים, תהליך ההזדקנות בערבה וים המלח: חוויות ותכנון לעתיד. המחקר מתמקד בבדיקה כיצד הדור הראשון של חלוצים מזדקנים אלו, תופסים וחווים את תהליך ההזדקנות, במישור האישי, במישור הקהילתי ומהם הגורמים המשפיעים על תפיסה זו. מטרתו המרכזית של מחקר זה היא לספק תובנות לגבי משמעות ה”הזדקנות” לקבוצת גיל זו, ובנוסף אילו מסקנות ניתן להסיק מכך לגבי עתידם. בנוסף, השוואה בין אוכלוסייה זו לבין קבוצה קטנה יחסית באזור שכבר הגיעה לגיל הפרישה לפנסיה. מטרות ההשוואה הן ללמוד מחוויותיהם של המבוגרים הראשונים בקהילות השונות באזור אשר הגיעו לגיל השלישי, ולהעריך את יעילות המדיניות הקיימת המכוונת לקבוצת גיל זו.
תוצאות המחקר, יחשפו מידע בנוגע לנושאים המדאיגים אנשים בגיל העמידה, ויוסיפו ליכולת בעלי תפקידים, פוליטיקאים וקובעי מדיניות ברמה הקהילתית, האזורית והמדינית לשלב את הרצונות והצרכים של קבוצת גיל זו, בתוכניות ארוכות טווח עבור אוכלוסיית הזקנים באזור הערבה.
